גברים למטבח

חגי סרי מציע אחריות שיוויונית מלאה בין בני הזוג כבסיס לשמירת ערך המשפחה.

2007-05-01

העולם המודרני שבו אנו חיים כיום, מנוכר למשפחה ולערכיה. עולם זה מעמיד בראש סדר העדיפויות את הגבר והאשה כפרטים עצמאיים. האשה הפכה ל"משוחררת" והתנתקה מ"כבליה" כאם וכרעיה ותפקידי האב והבעל סורסו ועוותו. התפיסה המודרנית רואה בגבר את המועמד הראוי לפיתוח קרירה אבל לא נותנת לו תפקיד בתוך המשפחה. בעבר כשהמושג קרירה לא היה קיים לאב היה אמנם תפקיד חיצוני שפירושו פרנסה- אבל זה לא היה תפקיד עצמאי מחוץ למשפחה, אלא תפקיד במסגרת המשפחתית.

בעקבות שינוי התפיסה טענו הארגונים הפמיניסטיים כי גם הנשים ראויות יכולות וצריכות לפתח קרירה. הבעיה היא שהתרגום המודרני של עול הפרנסה למטרת חיי קרירה זוהרת והגשמה עצמית בא על חשבון המשפחה או חיי הזוגיות או שניהם גם יחד. מצב דברים זה שבו האילוצים המודרניים שחקו את המשפחה הוליד שתי גישות. האחת טוענת שמוסד הנישואין במתכונתו המסורתית בא אל קיצו. הבעיה בגישה היא העובדה שהיא מציעה "בריחה" אל חלופות שונות כמו משפחות חד הוריות , מטפלים בשכר, צמצום ילודה ועד המנעות מנישואין מבלי שבעצם מטפלים בבעיה עצמה.

הגישה השניה שאופינית לזרמים שמרניים-דתיים מטיפה להמשך מודל הנישואים הישן בשילוב עם סיפוק הצרכים המודרניים. הבעיה בגישה זו היא שהתביעות באות בדרך כלל אל האשה שמנהלת חיים כפולים ועבודתה לעולם איננה נגמרת . בבוקר היא מכינה את הילדים ויוצאת לעבודה כמו בעלה אחר כך חוזרת הביתה לעבודת הבית והטיפול בילדים. מדובר במעגל חיים מלחיץ במיוחד שגורם למתח ולתסיסה מתמדת בין בני הזוג.

בעבר הכל היה ברור. האם לימדה את הבת את תפקידי האם והרעיה האב לימד את הבן אומנות לפרנסה ואת תפקידי ראש המשפחה. העיקרון היה ששני בני הזוג מחויבים לתיחזוק המשפחה , איש איש ותפקידיו. הזוגות הנישאים למדו את תפקידי המשפחה מהוריהם והמשיכו הלאה. האשה לא היתה "כלואה" בבית אלא מילאה תפקידים והגבר לא היה "משוחרר" אלא כבול לתפקידיו במסגרת המשפחה.

הרעיון הפמיניסטי של "שחרור האשה" אל חיים חיצוניים, הוא עיוות שראשיתו בתרגום המודרני, השגוי והמעוות לא פחות, של חובות האב והבעל לניהול אורח חיים עצמאי והגשמה עצמית תוך טשטוש הזהות או הזיקה למחויבות למשפחה. העיוותים הללו יצרו למעשה מלחמה מגדרית בין המינים בתוך המוקד המשפחתי שיכול לפעול ולתפקד אך רק במודל של שתוף פעולה. מה פלא אם כן שהמודל הזה הולך ונשחק?

הרשו לי להציע את אבן היסוד למודל העכשווי והוא - שיתוף. בלי תורות מגדריות ואידאלים נשגבים לקידום מין זה או אחר. אם פעם היה שוביניזם והיום שולט הפמיניזם הגיע הזמן להעביר את לפיד ההנהגה למשפחה. הגיון בריא של שיתוף ותו לא.

בן הזוג ואב המשפחה צריך להפנים את העובדה שאם הוא שותף להכנסה הכלכלית מעבודתה של אשתו עליו להיות שותף גם בניהול משק הבית אם שותפים בכסף- שותפים גם בכביסה. מצד שני אם אשה עובדת פחות מבעלה, אין שום סבה שהוא יעבוד בדיוק כמוה במשק הבית. במילים פשוטות יש להתאים את סך העבודה שבחוץ אל כמות העבודה שבבית. על שני בני הזוג להבין שיש לשניהם אחריות שוויונית על כל מה שקורה בבית.

במגזר הדתי שהוא שמרני מטבעו, עדיין הנשים הן מנהלות משק הבית והגברים במקרה הטוב מסייעים בידן. אלא שבתנאים של היום לא יתכן לדרוש מאשה גם לטפל בילדים גם להחזיק את הבית וגם לפרנס ולנהל קרירה אם היא חפצה בכך והגבר ישב בחיבוק ידיים. זה מתכון בטוח להתמרמרות ולערעור היחסים הזוגיים. אם האשה תהפוך לשפחה והבעל לאדון, אך טבעי הוא שביום מן הימים היא תשאף להשתחרר.

יתכן שאנו מצויים בעיצומו של תהליך שבו הנשים יצאו לעבוד בחוץ והגברים טרם נכנסו לעבוד בפנים. הענין הוא שהזמן דוחק כי אחוז הגירושין ההולך וגואה גם בחברה הדתית לא מותיר אפשרות להמתין ובינתיים הולך ומתכרסם אחד מן הערכים הבסיסיים והחשובים ביותר ביהדות - המשפחה.

לחצי כאן לאתר 'דתילי'