"מגילת רות ומזמור "אשת חיל

בקטע פרשני אנונימי שפורסם מכתב יד עמד המחבר על זיקה בין היבטים הקשורים בנעמי וברות, על פי המתואר במגילת רות, לבין מזמור אשת חיל, החותם את ספר משלי.

2007-05-13

בקטע פרשני אנונימי שפורסם מכתב יד עמד המחבר על זיקה בין היבטים הקשורים בנעמי וברות, על פי המתואר במגילת רות, לבין מזמור אשת חיל, החותם את ספר משלי (משלי לא:י-לא). עצם ההשוואה נסמכת על סדר כתבי הקודש הנהוג במנהג ספרד בו מגילת רות מופיעה לאחר ספר משלי, סדר השונה מזה של האשכנזים לפיו מופיעות המגילות בהתאם למועדים, החל משיר השירים, וכן מזה המוזכר בבבלי בבא בתרא יד ע"ב.1

וכך נזכר: "דע כי יש בתחלת ספר זה ג' שאלות...ולמה נסמך אצל ספר משלי...תשובת שאלה ב' לשני פנים כי שלמה אשר ידבר המשלים מרות זו יצא, והסמיך ספרה לספרו, ושלמה אמר בסוף ספרו 'אשת חיל מי ימצא' (משלי לא:י) והלל ושבח לאשת חיל הרבה באלף בית עד תיו כולן שבחות וסיים בסוף ספרו 'שקר החן והבל היפי' (שם לא:ל) 'תנו לה מפרי מעשיה' (צ"ל 'ידיה') (שם שם:לא) ולפי שהיתה נעמי אשה יראת ה' ורות אשת חיל שנ' בה 'כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את' (רות ג:יא), לכן הזכירם והסמיכם אצל ספר משלי ללמדך שכל מה שאמר שלמה על אשת חיל על כמותן דבר כמות נעמי וכלתה".2

בדבריו העניק המחבר שני נימוקים לשאלה שהציב. לפי האחת, נסמכו שני הספרים משום ששלמה היה מצאצאי רות, ולפי האחרת, קיימות זיקות בין המזמור האלפביתי אשת חיל  לבין בחינות הכרוכות בנעמי וברות. ההשוואה שהזכיר בין נעמי לבין אשת החיל היא במישור הרעיוני, כאשר, לדידו, ניחנה בתכונה הנזכרת לקראת סיום המזמור "אשת יראת ה' היא תתהלל" (משלי לא:ל). לעומת זאת, ההקבלה בין רות לבין אשת החיל מיוסדת על דמיון לשוני ממשי, שכן הביטוי "אשת חיל", הפותח את המזמור, מופיע במקרא פעמיים בספר משלי, כאשר לבד ממזמור אשת חיל נזכר בכלליות ביחס לאשה במשלי פרק יב פסוק ד, "אשת חיל עטרת בעלה", וכן, כנזכר, הוסב על דמות ספציפית אחת ויחידה, על רות. יש להעיר עוד כי צירוף זה מצוי אף בספר בן סירא שם נזכר "אשת חיל תדשן לבעלה / ושנותיו ימלא בשלום".3

והנה, ניתן, לאמיתו של דבר, להפנות להקבלות לשוניות וענייניות רבות בין מגילת רות לבין "אשת חיל", כאשר קיים יסוד סביר להניח כי דמותה של רות עמדה לנגד עיני שלמה בבואו לקבוע את דמות המופת של האשה האידיאלית, בהציבו גלעד לתפארת זקנתו.4 נציין כאן לאחדות מההקבלות הללו. במגילת רות נאמר ביחס לרות "ותרא כי מתאמצת היא" (רות א:יח) ובמזמור אשת חיל מצינו באורח דומה "ותאמץ זרועתיה" (משלי לא:יז). על בועז נאמר "ולנעמי מודע לאישה" (רות ב:א) ועל בעלה של אשת החיל נזכר "נודע בשערים בעלה" (משלי לא:כג). בועז אמר, בין היתר, לרות "ועתה בתי אל תיראי" (רות ג:יא) וביחס לאשת החיל מופיע "לא תירא לביתה" (משלי לא:כא). על רות נזכר "ותקם בטרם יכיר איש את רעהו" (רות ג:יד) בעוד על אשת החיל נאמר "ותקם בעוד לילה" (משלי לא:טו). בדברי ברכתו של בועז לרות ציין, בין היתר, "היטבת חסדך האחרון מן הראשון" (רות ג:י) ובאשר לאשת החיל נאמר "ותורת חסד על לשונה" (משלי לא:כו). בברכת העם והזקנים את רות נזכר, בין היתר, "ועשה חיל באפרתה" (רות ד:יא) וביחס לאשת החיל מצינו "רבות בנות עשו חיל" (משלי לא:כט).5

בדומה לדעה הראשונה שהוזכרה בקטע הפרשנות לפיה סמיכות ספרי משלי ורות נובעת מכך ששלמה עמד ממנה, הרי שבמקורות מדרשיים אחדים אנו אכן שומעים כי רות זכתה להאריך ימים ולחזות במלכות שלמה. וכך מצינו, לדוגמה, בבבא בתרא צא ע"ב: "'עם המלך במלאכתו ישבו שם' (דברי הימים א ד:כג). זו רות המואביה שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה שנאמר 'וישם כסא לאם המלך' (מלכים א ב:יט) וא"ר אלעזר לאמה של מלכות".6

בקטע הפרשנות הנזכר התבטא המחבר באומרו כי מזמור אשת חיל מכוון לנשים כדוגמת נעמי ורות, דהיינו לנשים דגולות בעלות מידות תרומיות. אמנם, בספרות המדרשית קיימים מדרשים שונים הדורשים את פסוקי אשת חיל ברצף על נשים מצטיינות בתולדות עמנו, רובן נשים מקראיות, ואלה ידועים כ"מדרשי אשת חיל".

חלק מהמדרשים הללו מסתיים בדרשה על אודות רות. וכך נזכר, לדוגמה, במהדורת המדרש המופיעה בדפוס בסוף מדרש משלי, אף כי היא תוספת מאוחרת לו. "'רבות בנות עשו חיל' (משלי לא:כט). זו רות המואביה שנתקרבה תחת כנפי השכינה...לפיכך זכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להק' בשירות ובתושבחות".7 ואולם, לעומת המקום הדומיננטי למדי השמור לרות במדרשי אשת חיל, נעמי נזכרת במהדורה אחת בלבד של המדרש, זו שבמדרש הגדול לר' דוד עדני, מגדול חכמי תימן במאה השלוש עשרה, ואף זאת באורח משני, בדרשה לחלק השני של הפסוק "כפה פרשה לעני" (משלי לא:כ), לתיבות "וידיה שלחה לאביון". אם רות נזכרה במדרש אשת חיל כמי שנתקרבה תחת כנפי השכינה, הרי שנעמי נשתבחה על שהכניסתה תחת כנפי השכינה.8 

העובדה שאכן מזמור אשת חיל נדרש על נשים שונות, ולא על דמות אחת, מקורה בהבחנה כי מכלול התכונות הרב המגולמות באשת החיל אינו ניתן למיצוי בדמות אחת ויחידה,אם כי קיימים מדרשי אשת חיל שנתייחדו לשרה אמנו,10  ובדומה לכך, בהשוואה שבין רות לבין אשת החיל החפיפה המתקיימת היא עם דמות בודדת.

המוטיב של גמילות חסדים משותף ומרכזי הן למגילת רות והן למזמור אשת חיל. ידוע מאמרו של ר' זעירא לפיו מגילת רות "אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, ולא נכתבה אלא ללמדך כמה מתן שכר טוב לגומלי חסדים".11 באורח זהה, אף במזמור אשת חיל ממלאת תכונה זו מקום מכריע ובולט; אשת החיל גומלת חסד לרבים "ותורת חסד על לשונה" (משלי לא:כו).

ה ע ר ו ת
1. ראה הקדמת מנחת שי לספר תהלים.
2. פירוש לקח טוב על מגילת רות, מהדורת יצחק במברגר, מגנצא תרמ"ז, עמ' 48, "הוספה".
3. ספר בן סירא השלם, מהדורת משה צבי סגל, ירושלים תשי"ט2, כו:ב, עמ' קנה.
4.    .Israel Rosenberg, The World of Words, New York 1973, pp. 71-72, 125
5. גישה זו זכתה להתייחסות אף בפירוש דעת מקרא לספר משלי מאת יהודה קיל, שראה אור בירושלים תשמ"ד, עמ' רע-רפ. ראה עוד בהרחבה יעל לוין, "מזמור 'אשת חיל'  -- מקבילות פנים- מקראיות", שמעתין כה, 91, עמ' 16-18, ובנסמן שם.
6. בהקשר זה ראוי להזכיר כי לדעת רבי שמעון בן לקיש היתה בת ארבעים עת שנישאה לבועז [מדרש רות רבה,  מהדורת לרנר ו:ד(ב), עמ' 160].
7. יעל לוין כ"ץ, מדרשי אשת חיל, חבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", המחלקה לתלמוד, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ג, עמ' 148.
8. ר' דוד עדני, מדרש הגדול, ספר בראשית, מהדורת מרדכי מרגליות, ירושלים תש"ז, כג:א, עמ'  שע-שעא.
9. ראה, בין היתר: צבי הירש פרבר, אשת חיל, לונדון תרצ"ד, עמ' כב.
10. ראה לוין כ"ץ (לעיל הערה 7), שם, עמ' 152-203.
11. מדרש רות רבה, מהדורת לרנר ב:יד, עמ' 68.