חידושה של רות

משיח בן דוד, יצא מפגישתם ומזרעם של רות ובעז, אשר דרך התמודדותם עם הרוע בעולם, אינה לערוך מלחמה ישירה עימו,  מלחמה אשר לא תצלח לבדה, אלא לקחת את החיים, על כל מרכיביהם ולקדשם. לא תוך ויתור על הנאות החיים, אלא דווקא תוך כדי מימושם השלם.

2009-05-17

רות היא אחת הדמויות המפליאות במקרא. זאת משום שבדמותה נקשרות פרשיות יסוד באמונה הישראלית בד', וכן בשל היותה שורש השושלת של מלכות בית דוד.

שורשה הביולוגי של רות הוא במואב, בנו-נכדו של לוט, כאמור בתורה בתיאור חטא בנותיו של לוט:

" וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ...וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם "(בראשית יט)

כאן ראוי לשאול שאלה יסודית. כיצד תתכן העובדה ששורש בית דוד, אביה הקדמון של רות, הוא תוצאה של חטא גילוי עריות?  זאת ועוד. ראשון המתנגדים לישראל בצאתם ממצרים היה העם המואבי.

שהרי בלק בן ציפור מלך מואב שכר את שרותיו של בלעם בן בעור לקלל את ישראל בשהותם במדבר. אמנם ד' סיכל את עצתו, אך בלק לא נח, ואף יזם את אחד החטאים החמורים שהיו לישראל בנדודיהם במדבר סיני, הוא חטא 'השיטים', בו פיתו בנות מואב את בני ישראל לזנות מינית ודתית.

חז"ל אף החריפו את האבסורד באמרם  "אמר רבי יוסי בן חוני: רות בתו של עגלון בנו של בלק הייתה" (סוטה מז.)

התמיהה אף מתעצמת לאור העובדה שד' כרת עימנו שתי בריתות בלבד במדבר, אחת בסיני, ואחת בארץ מואב: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (דברים פרק כח)

האם אין מקום אחר לכרות ברית שורשית בין ישראל לד' ערב כניסתם לארץ, מאשר בארץ מואב, ששורשו בחטא גילוי עריות, ואף הכשיל את ישראל בכך?

נראה, כי מעיון באישיותה של רות, אשר שייכת לאידיאה המואבית מחד, ולקדושת ישראל מאידך, טמון פשר הדבר.

חז"ל הדגישו את יופייה של רות (רות רבה פ"ד ד).

היא הייתה יפה כל כך, עד שאפילו בעז, ראש הסנהדרין בדורו (רות רבה פ"ה י), כמעט ואינו יכול להתמודד מול יופייה: "ר' יהודה אומר כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר את פנוי ומבקש אישה והיא פנויה ומבקשת איש עמוד ובועלה ותהיה לך לאישה ונשבע ליצרו ואמר חי ה' שאיני נוגע בה" (רות רבה פ"ו ד).

חז"ל אף הדגישו את הברכה ששרתה בכישרון האכילה שלה:"נראין הדברים שהברכה שרתה במעיה של אותה צדקת" (רות רבה פ"ה ו).

מדברים אלו עולה כי רות מביאה עימה משדה מואב את סערת החיים הגשמיים ואת הססגוניות שלהם.

וכדברי המדרש :'כשושנה בין החוחים' , כריח השושנה היוצאה בין החוחים ונותנת ריח טוב, כך רות יצאה כשושנה מבין זרע האומות" (מדרש זהר חדש רות צו:)

הוי אומר, מה שייחד את רות היא היכולת להפיק ריח טוב מקוצים. דהיינו, לקחת את סערת החיים החומריים המיניים ולטהר אותם בקדושה.

כרות, אף בעלה בועז נקט בגישה זו, אל מול הפריצות שבדורו שהרי :"אמר ר' פנחס בר חמא, אותו הדור שטופין בזימה היו", ועל אף עובדה זו, לא בחר בועז לתקן תקנות האוסרות לחיות חיים חומריים, כי אם לחיות חיים חומריים בטהרה, כדברי המדרש:"בעז ובית דינו התקינו לשאול שלום בשם", דהיינו, כן לצאת למרחבי החיים החומריים, אך להזכיר שם את שם ד', דווקא בתוך החיים עצמם.

גישה זו, הטוענת כי שורשה של מלכות דוד הוא בקידוש החיים החומריים  מופיעה עוד בימי אברהם, וכדברי הגמרא: "אמר ליה הקב"ה לאברהם: שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית" (יבמות סג.),

דהיינו, שתי בחינות רוחניות זקוקות לזיקוק והפריה ע"י זרעך, ואחת מהן היא רות המואביה.

רות טומנת באישיותה את היכולת והביצוע של טיהור החיים. כך גם פירשו חז"ל את הקשר הפנימי שבין בלק לבין רות:"  בשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע, זכה ויצתה ממנו רות" (הוריות י:). הוי אומר, נקודת עבודת האלהים של בלק, אותה נקודה שורשית טובה, נתבררה וטוהרה ע"י רות. רות הופיעה באישיותה את האידיאה המואבית של הטבעיות והמיניות, בטהרה ותוך יראת שמים.

גישתה של רות, המקדשת באישיותה את זוהמת מואב, ומעלה את החיים בעולם לחיי קודש, היא הגישה המסוגלת להתמודד עם אתגרי החיים בעידן המודרני ואף הפוסט-מודרני. כדברי המדרש:

"כמה פרושים ותקיפים היו מתכנסים לעשות מלחמה עם הנחש הקדמוני, ואין בהם אחד שיכול לנצחו" (תקוני הזהר קנה). אין מי שיכול להתמודד לחלוטין עם ה'יצר הרע' הלא הוא ה'נחש' מגן העדן, אם באים בגישה של 'פרישות ותקיפות'. רק אחד יכול :"מאותו יום שפיתה הנחש את אדם הראשון הוא שולט על האדם ועל בני העולם... אי אפשר להינצל ממנו עד שיבוא המלך המשיח" (זהר ח"א קיד) .

ה'משיח' הוא נצר למשפחת בית דוד. אותו משיח יצא מגישתם ומזרעם של רות ובעז, אשר דרך התמודדותם עם הרוע בעולם אינה לערוך מלחמה ישירה עימו,  מלחמה אשר לא תצלח לבדה, כי אם לקחת את החיים, על כל מרכיביהם, ולקדשם.

 לא תוך ויתור על הנאות החיים, אלא דווקא תוך כדי מימושם השלם. לא תוך ניגוד טוטאלי בין החומר והרוח כי אם תוך ההבנה כי החומר אמור להגשים את הרוח, ועל הרוח לקדש את החומר ולא ללחום כנגדו בלבד. כיצד הדבר נעשה? זו שאלה אחרת, הדורשת עיון רב. אך אין ספק כי העיקרון המנחה הנלמד מדרכה של רות, שם במרכז את ההתמודדות הדינאמית עם החיים ולא את ההסתגרות מהם.

דומה כי אין מתאים יותר מחג השבועות לשמש כ'חג מתן תורה'. שהרי אין תורת ישראל תורת הרוח, כי אם דרך חיים, של שזירת הרוח בחומר, וגישה זו היא נחלת רות המואביה, שורש מלכות ישראל.

הרב ברוך אפרתי, הוא ראש המכינה הקדם צבאית בעיר לוד