הגרושה השקופה

יש קשיי התמודדות של הגרוש/ה עם המצב החדש, לא רק בביתה פנימה, אלא גם כלפי חוץ. בניגוד למקרה של מות אדם קרוב מאד  לאחר הלוויה, "יושבים שבעה" מקיימים סממנים אחרים של אבל, אין  בגירושין, המלווים ברגשות קשים של פרידה, ניתוק ועצב, שום השתתפות  בחברה הממוסדת.

2009-05-21

כמי שהייתה נשואה 35 שנים וגרושה מזה  -5- שנים, ברצוני להעלות מספר בעיות הקשורות לנשים הגרושות הדתיות בקהילה הדתית ובמיוחד בשייכות לבית הכנסת.

מאחר ששיעור הגירושין בישראל הוא  26%, הרי  שמדובר באחוז די גבוה, שרק הולך ועולה,(לצערי) גם אם נניח שבמגזר הדתי הוא  נמוך יותר, אין שום התייחסות לנשים הגרושות בציבוריות הדתית למרות העלייה המתמדת באחוז הגירושין. הסיבות להתעלמות הזו נעות בין חוסר תשומת לב ואדישות ועד להתעלמות מכוונת של רבנים, מחשש ל"אל תעירו ואל תעוררו".

הבעיה הראשונה:, ההתמודדות המיידית של הגרוש/ה עם מצבה החדש, לא רק בביתה פנימה, אלא גם כלפי חוץ. בניגוד למקרה של מות אדם קרוב מאד  לאחר הלוויה,   'יושבים שבעה' ומקיימים סממנים אחרים של אבל, אין  בגירושין, המלווים ברגשות קשים של פרידה, ניתוק ועצב, שום השתתפות  חברתית קהילתית. לדוגמא: התאספות בבית הגרוש/ה,  או הליך של ניחום המתגרש/ת  ושיתוף עם חוויותיו/ה הקשות. במלים אחרות, חסר  טקס או  חוויה חברתית שתנסה לתת תמיכה, או לפחות לגיטימציה לרגשות האבל, האבדן והעלבון של הגרוש/ה.

כמו כן הגרוש/ה צריכ/ה ליידע  את המכירים, הידידים והסביבה על מצבם החדש. שלא כמו באבל על מת,  המלווה במערך של מנהגים שונים ומחייבים  כמו:, הודעה על הפטירה,  לווית המת, וניחום אבלים..אין כלל הליך כזה במקרה של גרושים. לדעתי,  זו בעיה שניתן  לטפל ולהקל על מצבה  במידה מסוימת אם תתאפשר הודעה דיסקרטית בקהילה (למשל ברשת האינטרנט, המקובלת בקהילות רבות) על פרידת בני הזוג..

 המצב קשה במיוחד כששני בני הזוג ממשיכים להשתייך לאותה קהילה. אני סבורה שיש מקום לקרב את שניהם, ובודאי לא להחרים אחד מהם, גם אם הוא/היא יזם/מה את הגירושין. הגרוש/ה אמור/ה לחזור לשגרת החיים מיד עם תום טכס הגירושין, ואם אין לה משפחה או חברות/ים קרובות/ים, הרי שהם נשארים

לבדם עם רגשותיהם הקשים...

 הבעיה השנייה: חוסר ההתייחסות של החברה הדתית לגרושה ולבעיותיה. רוב הציבור אינו יכול לתאר לעצמו בפני אילו בעיות ניצבת הגרושה בחברה הדתית. ויש הבדלים מהותיים  בין אלמנה לגרושה. ברוב המקרים האלמנה מאבדת את בעלה, אך לא את הקשר עם משפחתו, לעיתים אף מתהדק הקשר.. דבר זה לא קיים  לגבי הגרושה.  גם כשאין נתק מוחלט, והיחסים תקינים, אין היא חלק מהמשפחה יותר.  ואם אין לה משפחה רחבה משלה, היא עלולה למצוא את עצמה ללא משפחה תומכת. (אני מניחה שברוב המקרים אנשים לא נותנים את דעתם על האחר מעבר למעגל הקרוב להם). ולכן, אני פונה לקהילות השונות של בתי הכנסת  בבקשה:  אנא הזמינו את הנשים הגרושות, לא רק את הגברים! לכל אחת יש שבתות ללא ילדים.  כמו כן, עזרו לילדי  הגרושים בבית הכנסת. הבנים הנמצאים ללא אב, ולבנות הנמצאות ללא אם. אני קוראת לכל קהילה למנות אדם אחד שידאג לילד שמגיע לבדו לביהכ"נ, אם בסיוע בתפילה, אם בכיבודים שונים. אל תחששו להסביר לילדיכם מדוע אחד ההורים של החברים שלהם לא בא אתם, הרי הם נתקלים בכך גם מחוץ לביתכם. בני הזוג הגרושים אמנם אינם יכולים להוות דגם לחיקוי של המשפחה המושלמת, אבל כמה משפחות מושלמות באמת קיימות? והאם המצווה לעשות חסד עם האחר היא רק כלפי משפחות  רגילות? אמנם הפסוקים בתורה מדברים רק על "הגר, היתום והאלמנה", אבל אני קוראת להוסיף לרשימה גם את הגרושות, שלדאבוננו מתרבות מיום ליום.

מכיוון שלאישה אין מעמד משלה ברוב המוחלט של בתי הכנסת האורתודוכסים, הרי שהיא צריכה לגייס הרבה מאד עוז רוח כדי להיות שותפה לחלק מחיי הקהילה. אם היא ביישנית-אין סיכוי שתרגיש שותפה למתרחש בבית הכנסת. אני חושבת שיש מקום לערוך ברכת "מי שבירך" לנשים בודדות לפחות פעם בשנה. 

כאשר הגבר העולה לתורה, בברכת מי שברך, מברכים את האישה והילדים, מתי מברכים את האישה הגרושה?  אפילו לא -בשמחת תורה. אפשר וחשוב היה  לברר מתי יש לאישה, יום הולדת או שמחה אחרת. לדעתי זוהי דוגמא לתשומת לב שיכולה לתרום רבות להרגשת השייכות בקהילה. יש בודאי דרכים אחרות שיכולות להתאים לקהילות שונות, אבל צריך שיהיה שינוי במודעות, ופתיחות לקבלת הגרושות לקהילה.

על הכותבת - "לאחר הגירושים ונשואי ילדי, חשתי בדידות רבה והבנתי שהחברה הדתית אינה יודעת להתמודד ולהתייחס לתופעת הגירושין.  פניתי  "לקולך - פורום נשים דתיות" ובעידוד חברות ההנהלה התחלתי בפעילות למען הגרושה הדתית. הקמנו פורום באתר וגם קבוצות תמיכה  השתתפתי בקורס "מנהיגות נשים דתיות" שאורגן ע"י קולך בשיתוף עם  אוניברסיטת בר-אילן והתחלתי לגבש קב' של נשים גרושות להעצמה עצמית. בילינו שבתות וחגים יחד. ואני מקווה שנצליח לארגן פעילויות נוספות וקב' תמיכה למען נשים גרושות דתיות".