חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ

רות הגיעה לבית לחם בשל הקשר למשפחת אלימלך וקבלה את עונשה על מעשיה. לא מן הנמנע שיהיו שיחושו שמחה לאיד בראותם את השפל אליה הגיעה נעמי.  רות היא זרה וחסרת אמצעים, וככזו שייכת לקבוצת מיעוט שהיחס אליה הוא שלילי. זו אחת הסיבות שהתורה מזהירה את העם מפני התעמרות בגר, ביתום ובאלמנה.

2009-05-21

אווירה קודרת, שלילית ופסימית שורה על הקורא בפתיחתה של מגילת רות; רעב, גלות, חידלון, כיליון ומוות. לא נעדרת נימת הביקורת והיחס המגנה כלפי אלימלך ומעשהו, על עזיבתו את הארץ בזמן משבר וירידתו למדינת אויב היא מואב, הנרמזת גם בשמותיהם המוזרים של בניו.

והנה לאחר רגעי שפל אלה כ - שאבימלך ובניו מתים, ונותרת נעמי אלמנתו ושתי כלותיה המואביות,  משתנה בהדרגה ה 'מנגינה',  לפנינו מתגלים רגשות נאצלים של אהבה, מסירות נפש, נתינה, נאמנות, חמלה, עזרה לזולת ומעל לכל חסד. חסד המלווה אותנו עד סוף המגילה, כדברי המדרש: 'אמר רבי זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים' (רות רבה ב, יד)

על רקע כל הנועם בו מתנהלים האירועים, בולטת בחריגותה הצעתה של נעמי לכלתה ללכת באישון ליל לגורן ולשכב למרגלותיו של בועז בתקווה שבועז יאות לשאתה לאישה.  תפנית זו בסיפור מעוררת תהיות ושאלות אתיות מוסריות, דתיות וחברתיות. הצעתה של נעמי מסוכנת לכל המעורבים בפרשה.

נעמי

האם התכוונה נעמי שרות תפתה את בועז, או שמא רק תביא לידיעתו בדרך מאוד אינטימית את רעיון הגאולה? בכל מקרה נעמי מסכנת את שמם הטוב של רות ובועז. היא מנצלת את טוב ליבו של בועז ויחסו החם לרות, וטומנת לו מלכודת. המעשה עלול לקלקל גם את שמה שלה, בכך שתוחשד שכדי לשקם את מעמדה הכלכלי והחברתי היא מנצלת את תמימותה, פגיעותה, ותלותה של כלתה הצעירה. היא עלולה גם להיות מואשמת בחוסר רגישות וחוסר התחשבות ברות בכך שהיא משדלת אותה לקשור את גורלה עם אדם זקן, ומדרבנת אותה לעשות מעשה שתוצאותיו עלולות להיות הרות גורל עבורה.

בועז

מסתכן בהתבזות ובחילול שמו הטוב במקרה ויתגלה שרות שהתה במחיצתו בלילה. הוא עלול להיות מואשם בניצול מצוקתה של אישה זרה וענייה לסיפוק תאוותיו, אולי באמצעות הפעלת לחצים עליה.  התנאים הרומנטיים בהם מתרחש המפגש ביניהם מעמידים את בועז בניסיון קשה של התגברות על היצר.[2]

רות

בהיענותה להצעתה של נעמי מסתכנת רות בהכפשת שמה.  מעמדה השביר במילא כנוכריה, זרה וכבת לאומה אויבת לישראל, עומד במבחן רציני. מעשיה של רות עלולים להתפרש כניסיון לפתות את בועז הגביר העשיר, ניצול טוב לבו כדי להשיג טובות הנאה כלכליות, ולהציל את מעמדה הרעוע.  רות מסתכנת גם בתגובה לא רצויה של בועז. במקרה הטוב הוא יכול לנזוף בה ולדחותה. במקרה הגרוע,  הוא עלול לייחס לה כוונות מגונות,  לייחס אותן לנורמות ההתנהגות המקובלות בארץ מוצאה,[3]  ולנצל את הסיטואציה המביכה והמפתה לסיפוק מיני ואז להתכחש לה. 

מאידך גיסא, רות יכולה הייתה לסרב להצעתה של נעמי, אך בכך הייתה מביעה אי אמון בנעמי ובכוונותיה, מקלקלת את היחסים החמים שביניהן, ומאבדת את אהדתה של האישה הקרובה לה ביותר.

מדוע נעמי מעלה יוזמה נועזת זו?

נעמי מבינה שהיא ורות נקלעו למצב חסר תקווה.  עונת קציר השעורים והחיטים הסתיימה, לא ניתן ללקט עוד בשדה. הן נמצאות במצוקה כלכלית, ולא נראה כיצד תוכלנה רות והיא להתקיים. הן בודדות,  ללא משפחה מורחבת ותומכת. אולם לא הקשיים הקיומיים הם עיקר דאגתה של נעמי. קשיים אלה ניתן לפתור אולי במציאת עבודה כלשהי. עיקר דאגתה של נעמי הוא המשכיות השושלת. מבחינה גניאולוגית אין סימן לשיקום מעמדה של נעמי. לא נראה שיש מי שדואג להקים שם למשפחת אלימלך המת. יש אמנם גואל אך הוא לא מגלה כל כוונה לסייע לה. סביר להניח שלא נעלמה מעיניו עובדת שיבתה לבית לחם של דמות כל כך ידועה כמו נעמי, שכן נאמר: 'ותהום כל העיר' (רות א, יט), ובכל זאת אין הוא יוזם כל קשר, ואף לא מציע עזרה כלכלית כלשהי. 

מצבה הקשה של רות

גם רות במצב חסר תקווה. היא בודדה, ללא חברה וללא משפחה להוציא קרבתה לנעמי. סיכוייה לקשר נישואין עם בחור צעיר ראוי, קטנים ביותר. היא הגיעה לבית לחם בשל הקשר למשפחת אלימלך, משפחה מקוללת שבגדה בעמה בשעת משבר, וקבלה את עונשה על מעשיה. לא מן הנמנע שיהיו שיחושו שמחה לאיד בראותם את השפל אליה הגיעה נעמי.[4]  רות היא זרה וחסרת אמצעים, וככזו שייכת לקבוצת מיעוט שהיחס אליה הוא שלילי ומשפיל. זו אחת הסיבות שהתורה מרבה להזהיר את העם מפני התעמרות בגר, ביתום ובאלמנה. היא גם מואבית. מואב היא ארץ אויב המסוכסכת עם שבטי ישראל מקדמת דנה ולא רק בתקופת השופטים. המואביות גרמו לאסון גדול ערב הכניסה לארץ (במדבר כה, א; סנהדרין קו, ע"א). התורה פסקה מפורשות: 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כג, ד). אמנם חז"ל סייגו את האיסור באמרתם: 'עמוני ולא עמונית' 'מואבי ולא מואבית' (יבמות סט, ע"א, ועוד), אבל דברי חז"ל נאמרו שנים רבות לאחר תקופת השופטים. יתכן שהייתה מסורת קדומה שהבדילה בין הזכרים והנקבות מקרב עמי עמון ומואב,  אך בכל זאת עובדה זו עלולה להרתיע מפני יחסי קרבה עם רות. מעמדה ומצבה של רות רחוק מלעודד התקרבות אליה. ולראיה אפילו הגואל מוותר על זכותו לגאול את נחלתו של אלימלך אם התנאי הוא שעליו לשאת את רות לאישה.

נעמי מבינה היטב את המצב ומחליטה לחלץ אותן מהמבוי הסתום שאליו נקלעו. לשם כך עליה לנקוט ביוזמה נועזת, גם אם האמצעים בהם היא בוחרת בעייתיים. היא אמנם נוטלת סיכון אך גם סיכוי. אם תצליח תוכניתה הדבר עשוי לשנות את גורלן לחלוטין, ובעיקר להקים דור המשך למשפחה.

נקיטת יוזמה שנויה במחלוקת כדי להשגי מטרה חשובה

אין נעמי ראשונה בנקיטת יוזמה שנויה במחלוקת כדי להשיג מטרה חשובה, או כדי לפרוץ מבוי סתום. היא ודאי הכירה את ההיסטוריה האנושית ואת סיפורי אבות ואמהות האומה.  היו תקדימים ידועים למצבים דומים. היא שמעה וודאי על בנות לוט שהרו לאביהן כשסברו שהעולם כולו חרב ולא נותרו בני אנוש שיכולים לשמש עבורן בעלים פוטנציאליים. כך נוצרו עמי מואב ועמון, עמה של רות המואבית. (בראשית יט, לא-לח). היא שמעה מן הסתם, על שרה שגירשה את הגר ואת בנה, ונישלה את ישמעאל מירושת אביו (בראשית יח, י-יג), התנהגות שחכמים חלקו על מוסריותה. היא שמעה על רבקה שדרבנה וסייעה ליעקב להוליך שולל את אביו כדי לזכות בברכתו, ובכך להיות החוליה דרכה תימשך מורשת האבות והייעוד הלאומי (בראשית כז, ח-י). לדברי המדרש גם רחל נקטה ביוזמה בגלותה את סימניה ללאה בליל כלולותיה,    ובכך תרמה להטעיית יעקב ונישואיו ללאה (מגילה יג, ע"ב; בבא בתרא קכג, ע"א). היא שמעה גם על תמר שהעמידה פני קדשה כדי להכשיל את יהודה ולזכות בפרי בטן, שנשלל ממנה במכוון על ידי יהודה משום שחס על בנו שלה (בראשית לח, יג-יח).

נעמי ידעה שנשים אלו לא ננזפו. אדרבה. לא נשמע כל גינוי למעשה בנות לוט. שרה זוכה אפילו לאישור ולגיבוי מהקב"ה: 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה' נאמר לאברהם. יעקב לא נענש על מעשהו, הוא לא רק זוכה לברכה כפולה מאביו, הוא זוכה גם לברכה מה' עם צאתו לחרן. רחל זכתה לשבח על תרומתה לבניית בית ישראל. תמר נשארה בזיכרון הלאומי כמי שזיכתה את יהודה בזרע שממנו יצא משיח בן דוד. במגילתנו הלגיטימיות של מעשה תמר מקבל ביטוי בברכה שמברכים את בועז: 'ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה' (רות ד, יב).

 כל המעשים הללו שנראו בשעתם מפוקפקים בלשון המעטה, הביאו לתוצאות חיוביות.  יוזמתה של נעמי עם כל נועזותה, הייתה הסיכוי היחיד להמשיך את שושלת הדורות ולהקים זרע לבית אלימלך, שהיה בנו של נחשון בן עמינדב מזרע המלוכה. בדברי השכנוע לרות ולערפה לחזור לביתן אומרת נעמי: 'שובנה בנותי לכנה כי זקנתי מהיות לאיש'. האפשרות הזו שמנעמי יקום דור ממשיך לאלימלך נראית לא מעשית. התקווה היחידה היא באמצעות רות הצעירה ממנה. ואכן כאשר רות מדווחת לה שהיא ליקטה בשדה בועז, היא מודה לה' ואומרת לה: 'קרוב לנו האיש, מגואלנו הוא' (רות ב, כ). כאן רואה נעמי את הסיכוי לגאולה, ובבא העת היא תנחה את רות כיצד לנהוג. רות משתפת פעולה ועושה 'ככל אשר ציוותה חמותה' (רות ג, ו), אך בגורן היא מיד מבהירה את מטרתה: 'ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה' (ג, ט). לא הפיתוי המיני מטרתה אלא להביא לידיעת בועז שהמחויבות לדאוג להמשכיות ולרצף הדורות אינה של נעמי בלבד, אלא גם שלו בתור הגואל הבא בתור.

בנקיטת יוזמתה נעמי מצטרפת לרשימה מכובדת של נשים חכמות שעשו מעשה נועז כדי לשנות מהלך היסטורי. כאשר המניע למעשה הוא טהור, כאשר הכוונה רצויה, אם טובת האחר, המשפחה או האומה עומדת לנגד, אזי האמצעים כשרים ומקבלים לגיטימציה גם ממרום.

המעשה של נעמי עומד בניגוד מוחלט למעשהו של אלימלך שבו נפתחת המגילה. גם אלימלך נקט ביוזמה נועזת אך היא נבעה ממניעים אישיים, אנוכיים ואינטרסנטיים, ובניגוד למצופה ממנו לעזור לעמו בשעת צרה. בניו הרחיקו לכת בנוקטם צעד שישלים את התבוללותם, ונשאו להם נשים נכריות. אלימלך ובניו  עשו מהלכים שגרמו לנתק ולמחיקת משפחה מכובדת מבית ישראל ונענשו בשל כך בהכחדתם הם.  נעמי יכלה להמשיך את חייה במואב, בקרב משפחות כלותיה, אך היא העדיפה לחוות את השפלת שיבתה, כשבראש דאגתה איך להקים נצר למשפחה בישראל. נעמי במעשיה היא ההיפוך הגמור של בעלה. היא מקריבה את טובתה ורווחתה האישית למען מטרה נעלה, למען הכלל הלאומי. כל מעשיה כמו גם רות ובועז מונחים על ידי חסד לזולת. אולי בשל כך נקראת מגילת רות בחג מתן תורה. לומר לנו שהפרגון ההדדי, הדאגה לכלל, החסד, ובקיצור 'ואהבת לרעך כמוך' זו כל התורה כולה.

ד"ר אורה כהן , ד"ר לתלמוד - אוניברסיטת בר-אילןף מרצה ליהדות, חברה 2 ספרים:  א.  צניעות האישה בעידן המודרני,  ב.  משני עברי המחיצה

 


[1]  ראו דברי המדרש ברות רבה (וילנא), א, ד ד"ה: למה נענש אלימלך ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם... . וכן ילקוט שמעוני, רות, תקצח.

.

 [2]  המדרש מתאר את המאבק היצרי שעבר בועז בזמן ההתרחשות; ליל קיץ, הוא פנוי והיא פנויה, היא באה ביוזמתה ומציעה את  עצמה, רות רבה (וילנא) ו, ד

ראו רות רבה (וילנא) ה, טו.  1   

[4]  ראו דברי המדרש ברות רבה (וילנא), א, ד ד"ה: למה נענש אלימלך ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם... . וכן ילקוט שמעוני, רות, תקצח.

.