"כנס קולך ואני - מחשבות בעקבות הכנס השביעי "אשה ויהדותה

כמה נפלא לגלות וללמוד שוב ושוב בכנס "קולך" על העשייה האנושית הנפלאה, המסורה והעשירה שבאה לידי ביטוי בכנס שלנו. אשרינו שזכינו.

כנס קולך השביעי, 12 שנה חלפו מאז הכנס הראשון, יש משתתפות שהיו ילדות כשארגון קולך יצא לדרכו. על הכנס הראשון ידעתי אך לא הגעתי אליו, כך שכנס זה בשבילי הוא כנס קולך הששי בו נכחתי, והוא מעורר אותי להתבוננות לאחור על המשמעות של כנסים אלה עבורי.

אז היה הכנס השני, שבשבילי היה ראשון, שהיה חוויה מרוממת ומפתיעה בעוצמותיה. לראשונה חשתי שיש עוד שותפות רבות לדרך, לראשונה נחשפתי לדיון הלכתיים מנקודת מבט ביקורתית מגדרית, שם גם שמעתי על התכנית ללימודי מגדר, מידע שהוביל אותי בהמשך ללימודי תואר שלישי על נשים דתיות למדניות. החידוש היה עצום, חלק מהרעיונות היוו ניסוח מדויק למחשבות אישיות וחלק היוו אתגר ופתח למחשבות חדשות.

בשבילי, לא היה עוד כנס כל כך משמעותי.

והיה הכנס השלישי שהתארגן בתקופה שבה הייתי עסוקה בסוגיה המטרידה של טבילת גיור לנשים, אליה נחשפתי תוך ליווי של נערה שעברה גיור, והכנס היווה בשבילי במה לתת פומבי לנושא שכל כך בער בי.

והיו הכנסים הרביעי, והחמישי והששי (בשבילי  שלישי, רביעי וחמישי) שאליהם הגעתי כבר תוך כדי עיסוק אינטנסיבי בסוגיות של מגדר ודת, והם כבר לא היו חוויה מטלטלת בשבילי, מבחינת התכנים או הרעיונות, והייתה הרגשה, שאני שומעת גם מאחרות, שהנושאים חוזרים על עצמם, והתהייה שמא אין בשביל מה לבוא.

בכנס הנוכחי, הששי עבורי, זכיתי ליטול חלק בארגון, ולקבל מתוך כך מבט רחב יותר על האירוע הזה. כך יכולתי לראות מראש תקצירים נהדרים, ראויים, מרתקים על שלל נושאים של פעילות שטח, לימוד, העלאת קולות אחרים למודעות. תקצירים שמהם למדתי כמה מושגים כמו מיניות או הקהילה ההומו-לסבית, שבעבר לא רק שלא נדונו אלא אף לא הוזכרו, הפכו לחלק לגיטימי בשיח. אל מול התקצירים חשתי שהשיח ש"קולך" עושה לאפשרי (לצד מסגרות וארגונים נוספים, כמובן) הולך ומשתכלל, הולך ומעז יותר ובעיקר ממשיך להתקיים, בניסיון להפוך את החיים והעולם שלנו לנכונים יותר ומכילים יותר.

והיה הכנס עצמו, המזמן עבורי דברים שונים, ובהם:

הזדמנות לשמוע קולות שאינני שומעת בימי השיגרה  על אף כל המודעות והניסיון להקשיב - כמו קולן של הבלניות המועסקות בתנאים לא תנאים וללא כבוד או קולן של נשים המתקשות להרות בחברה הולדנית שלנו; יכולת להתעדכן בחידושים, הקטנים לעיתים ועם זאת קיימים וראויים להכרה בכל אותם תחומים שלמרבה הצער עדיין צריך לדבר אותם ולקדם אותם כמו מענה לנפגעות תקיפה מינית או מסורבות גט;  הכנס הוא גם מקום לחידוד ההבנה והתפישה של המציאות שלנו, כמו דבריה של רבקה לוביץ' על כך שהמדינה, המעניקה כוח רב לבתי הדין הרבניים, היא היא האחראית לעוולות המתמשכות המתרחשות שם; הכנס הוא גם מקום של נחת, של גילוי כוחות יצירה נשית כמו הסרטים שהוקרנו, כמו שירתן של בנות משפחת כפיר, האם והבנות, או שירתה של הזמרת תמר יפרח. תמר שהשתתפה במליאת הפתיחה וריגשה אותי מאד מאד עם שירה "זה לא בשבילך", המבטא את הקושי הקיים עבור נשים בלימוד טקסטים העוסקים בנווכמובן, מפגש יקר של פעם בשנתיים עם חברות שהן שותפות לדרך.

אז נכון, חשבתי לעצמי, אמנם אין את ההתרגשות שבחידוש, ובעצם, טוב שכבר אין חידוש בטענה שיש לדבר על מיניות, או שיש בעיה גדולה מאד בדיני המעמד האישי. כמה נפלא לגלות וללמוד שוב ושוב בכנס "קולך" על העשייה האנושית הנפלאה, המסורה והעשירה שבאה לידי ביטוי בכנס שלנו. אשרינו שזכינו.