יפה רוזנבלום קלנר מקבלת אות כבוד בכנס ´קולך´ השמיני

בתפילה להתרחבות ´קולך´ בכל מקום, בעיר ובכפר, בעמק בהר, בצפון ובדרום וגם בתוך המדבר. מילים שנשאה יפה בכנס קולך, תשרי תשע"ד (16/9/13).

שלום רב, חן חן ותודות על ההכרה וההוקרה.

חג שמח:

1. שמחת חג הסוכות הקרב ובא,

2. ושמחה רבה לחגיגה הגדולה "הכנס' של קולך, שאנו חוגגות כאן היום. אנו, שלקחנו את גורלנו בידינו והחלטנו לשנות את ההיסטוריה.

אני זוכרת את ההתרגשות שלי בכנס הראשון, שכל אמירה והרצאה נשמעו לי כהדהוד מתוכי. הייתי מלאת שמחה ופליאה איך הרהורים ותחינות של שנים מוצאים את ביטויים בפי החברות השונות.

אני זוכרת בהתרגשות רבה, את פגישתי הראשונה עם חנה קהת, ב 'אורות' אלקנה, באוקטובר .1998. איך היא הציפה מעל פני השטח את המחשבות, המטרות והמאוויים, שחשנו כולנו שצריכים לבוא לידי שינוי.

וכן את הדשדושים וההתרגשות של עשייה ראשונה, מה אנו באמת רוצות לעשות בקולך.

כל אחת חפשה את מקומה היכן היא יכולה לתרום ולעזור. וכמובן שכל אחת הלכה לתחום שהוא היתרון היחסי שלה.

אני השקעתי עצמי בהקמת אתר האינטרנט של קולך, שנחל הצלחה.

אבל, היום אני דווקא רוצה לומר מספר מילים על המקום שבו כשלתי. כשלנו. ואני מקווה שלא אקלקל את שמחת החג.

לרובנו זהו אינו הכנס הראשון. רובנו כבר מדברות פמיניזם-דתי שוטף.

דברים מופלאים קרו פה במהלך שנות קיומינו, וממשיכים לקרות, ומגיע לנו לטפוח על השכם איפה שמגיע. אבל מהפכה לא מתרחשת רק מלמעלה. מהפכה זקוקה לכוח דו ראשי. היא זקוקה להנהגה שמושכת קדימה. לאוואנגארד שיאתגר את המציאות, והיא זקוקה לקהל. אני מתבוננת סביבי ואומרת ברגשות מעורבים שאני מזהה כאן יותר מדי פרצופים. המשמעות של זה היא שאנחנו יותר מדי מדברות בתוך עצמנו. הפנינו עורף לחלקים גדולים של עם ישראל. לפריפריה. ליהדות המזרחית שבמתינות שלה יכולנו למצוא בה בנות ברית. נתנו לפערים תרבותיים מסוימים להכריע עבורנו. נשארנו בבקעה ורעננה, ויתרנו על אשדוד ועפולה.

בשנת 2003 עמלתי יחד עם פרופ' חנה ספראי ז"ל, ותיבדל לחיים ארוכים, תמר ביאלה, במאמץ להקים סניפים לקולך באתרים שאינם ברורים מאיליהם. נסענו על פני כל הארץ.

(אישי עמוס, שהשבוע ימלאו 3 שנים למותו; ולו אני חייבת את הפניות שלי לפעילותי 'בקולך' נסע אתנו למרחבי הארץ בלילות).

שום דבר ממה שעשיתי בקולך לא משתווה למפגשים שהיו לי, לנו אז. פגשתי נשים שלא זכו לרכוש השכלה פורמאלית, אבל מגוון הנושאים שמעסיקים אותנו נגעו גם בהן. הנשים האלו זקוקות לנו, ואנחנו זקוקות להן. לא רק באותו האופן שבו דוד בן גוריון נזקק לעליה ההמונית, אלא כדי לשמור על הרלוונטיות והאותנטיות שלנו.

לקראת הכנס, שאלתי חברות בהנהלה, מה קורה עם הסניפים ונאמר לי שהן נאלצו במסגרת הרה - ארגון לוותר על הסניפים, בגלל בעיות תקציביות. כמובן, שלוועד המנהל יש זכות לקבל החלטות של סדרי עדיפויות; אבל אני רוצה להביא את ה"אני מאמין" שלי:

מפקדת שקוראת "אחרי", ורצה קדימה בלי שהחיילים רצים אחריה לא תנצח בקרב.

אי אפשר לעשות מהפכה ולשנות תודעה ומדיניות בלי סולידריות ובלי תמיכה רחבה מכל חלקי החברה בישראל. הקמת פורום "תקנה" והמאבקים למען מסורבת גט הם הצלת נפשות, אבל הם גם טיפה בים. כדי לחולל שינוי מעמיק אנחנו צריכות להגיע לפינות של החברה הישראלית, להשמיע שם את קולנו, ולשמוע גם מה שיש להן להגיד לנו.

אני מקווה שעכשיו, כשכוחנו הולך וגדל, כמו גם הביטחון העצמי שלנו, נקים סניפים בכל מקום, בעיר ובכפר, בעמק בהר, בצפון ובדרום וגם בתוך המדבר.

תודה וחג שמח, יפה רוזנבלום קלנר.