לפני כחמש שנים נפגשנו והחלטנו לייסד את הפורום, כחמישים נשים. חשנו רוח של אחווה ועוצמה. בחרנו בשם "קולך", כמזכיר את הקריאה 'השמיעיני את קולך', הקול הנשי, המושתק הרוחש חיים מתחת לפני השטח.  הוא פרץ לאחר שרבות מאתנו, שתקו הרבה שנים שתיקה רועמת. הוא פרץ כי בלבנו נצרנו מחשבות, תלונות תפילות חלומות, תקוות.  כשפתחנו את החדר הזה - חדר משלנו באו והתכנסו לתוכו נשים הנושאות בתוכן חזון חדש. בדבריהן הדהד קולן של אמהות אומתנו, מהן שאבנו את תעצומות הנפש. שרה  המתרעמת, שזוכה בסופו של דבר לאישורו של הקב"ה: "כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה"; רחל הדורשת הכרה בזכותה להגשמת האמהות, וה' נענה לה. וכשהזכירו לנו את דברי ירמיהו לרחל: "מנעי קולך", ענינו ואמרנו: כן, נמנע "מבכי", כי מעתה קולנו ישמע בצלילות, באופטימיות ולא יותר בבכיה וטרוניה. דבקנו בקולה של חנה, אמה של תפילה, אשר החליטה לחלוף על פני הכהן הגדול היושב על מזוזת הבית, ולבוא בתפילה  ישירה אל ה' בתוך ההיכל. וגם כאשר עלי חושד בה בשכרות, גוער בה, אינה נרתעת ובאסרטיביות מפתיעה אומרת לו בדיוק את מצבה ומבקשת: "אל תתן את אמתך בת בליעל, כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה." (שמואל א' א')

כמה הלכות למדנו ממנה , אמר רב המנונא, למרות שתפילתה, גם לפי חז"ל- באה מתוך כעס והטחת דברים. כנאמר (בברכות לא). גם אנו, בעקבותיה, החילונו לעסוק בתפילותינו כנשים. בתכנים ובהסדרי התפילה: קבוצות תפילה, כתיבת ועיצוב תפילות נשים ופרשנות חדשה לתפילות עתיקות יומין, גם כאלה שנשים חיברו. התחברנו אל נעמי האם הנועזת ואל כלתה רות - אמה של מלכות, שבחרה את דרכה שלה,  בדבקות ונחישות. בחזוננו צפינו אל דבורה נביאתנו, היושבת תחת התומר, שופטת, מלמדת ומורה הלכה. עליה אמרו חכמינו שהייתה מלמדת להם הדינים והמשפטים... ובעקבות דמותה המיוחדת  הוסיפו ואמרו באליהו רבא: מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין  ישראל, בין איש ובין אשה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשה שעושה כך רוח הקודש שורה עליו...

קולך - קולנו הורם לא רק בטענות, לא רק בתפילה, אלא גם בלימוד. ברוריה היתה לנו אם ואחות, כמאמר חז"ל: "הראיני את מראיך - זה מעשה, השמיעיני את קולך - זה תלמוד". (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (פרק י, יז). כדמות מופת הצבנו אותה, זו שלימדה בישיבה, שיננה 300 שמועות מ300 חכמים כל יום ופסיקתה התקבלה כעדיפה על של אחיה. כתבנו אודותיה ניתחנו את מעשיה ועקבנו אחרי סיפורי חייה.  חברנו בהזדהות עם קריצה גם אל ילתא, פמיניסטית מוצהרת  מימי המאות הראשונות לספירה. אשר הראתה להם, לגברים השובניסטיים, עלבון של אשה מהו ובפחות מארבע מאות חביות יין שבורות לא הסתפקה כדי להפגין את מחאתה על הפחתת ערכן של נשים.

התחלנו כשבאזננו מהדהד קולן המופלא של דמויות מופת שכאלה, וחשנו, לתומנו, שאלו יהיה בעיקר עיסוקנו, תפילות, לימוד, שיח פמיניסטי בקורתי, כתיבה נשית, עיסוק בטקסי חיים של נשים, בחגים, בבית כנסת ובהעלאת המודעות הציבורית להיותנו סובייקט, היינו בנות אדם אוטונומיות ולא אובייקטים, מושא לשימוש למשל ולשנינה.

אך הנה דלת חדרנו שלנו נפתחה שוב.  לתוכו נוספו ובאו אורחות, אחיות, שעליהן לפני כן לא חשבנו ואת קולן לפני זה לא שמענו. בשקט בשקט נפתחה הדלת ונכנסה גם דינה, אחותנו, הנאנסת, שקולה בתורה נדם ודמותה נשכחה מלב. באה ושאלה אם לפחות אצלנו ינתן לה להשמיע את קולה את בכיה את יסוריה.

כמוה כתמר בת דוד, שאחיה אמנון אנסה, עינה והשפילה, היא זעקה אך הושתקה באגרסיביות על ידי אחיה אבשלום. "ועתה אחותי החרישי, אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה". ואמר  רש"י: אחיך הוא  -ר"ל ואין ראוי לפרסם גנותו. מה, בן המלך יושמץ?! כן גם היא שילמה את המחיר הכפול, מחיר האלימות של הפגיעה המינית ומחיר ההשתקה והטלת  ה"כתם" עליה: "ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה" (שמואל ב' יג כ'). לבושתה ולדאגתה היתה שם, בלי חברה, כנאמר: "כל שעריה שוממים כי רבים בני שוממה" (רלב"ג). בקולותיהן של נשים מוכות מעונות ואף נרצחות על ידי בעליהן, שמענו את זעקותיה ואנחותיה של הפלגש, אשר בעלה השליכה כעצם לכלב לפני הפורעים הסדיסטיים בגבעה, להתעללות ולרצח כאשר הוא הולך לישון: "ויתעללו בה כל הלילה עד הבקר וישלחוה בעלות כעלות השחר... ויקם אדוניה בבקר ויפתח דלתות הבית ויצא ללכת לדרכו והנה האשה פילגשו נפלת פתח הבית וידיה על הסף" (שופטים יט כה-כח). והאדישות הצבורית -  הרי אחרי האונס הקבוצתי, חשבו לעבור לסדר היום. כדי לעורר את הציבור היה על הבעל לעשות מעשה מזעזע מאין כמותו - ביתור האישה לחלקים, למרבה הזוועה.

כן אני יודעת שזה קשה לשמוע את הזעקות האלמות של נשים אלו, אבל אנחנו אומרות לכן, לבנות ונשים אלו, אחיותנו אתן, קולכן  - קולנו. ואכן בשנתיים האחרונות, הרבה מכוחותינו הושקעו בשמיעת קולות אלו, ובנסיון לגאול אותן, ולהשמיען במקום הקורבנות המושתקות בכח. מסורבות גט, נשים מוכות, נשים שעברו התעללות וניצול מיני, גם הן גם אנו לא נמשיך להחריש, למרות צעקות אחינו: "אחותי החרישי, החרישי!!!

אנו יודעות שאלו קולות פחות נעימים, אנו מכירות את הניסיונות לדחוף אותם יחד עם הקורבנות המשמיעות אותן מתחת לפני האדמה ולקבור את כאבם יחד איתם. ישנם כאלה שחושבים שפשענו בעצם הלגיטימציה להשמעת הקולות הללו, הטומנים בחובם כאב שלא יתואר, האשמה, וחשיפת מציאות לא כל כך אידילית, כפי שהיו רוצים להראות. יש החושבים שטעינו בחשיפת העוול שבחפוי על קלונו של הפושע, "כי אחיך" הוא" -  משמע: "כי חשוב הוא", "כי בן של רב הוא" ושמא רב בעצמו הוא,  וכו' וכו'. אפילו בתוכנו ישנן חברות שעמידתנו זו קשה להן, ואנו מודעות ומבינות את הפחד מפתיחה של תיבת פנדורה, מערעור הסדר הציבורי היפה, הטוב והמסודר, מדעת קהל עויינת שכועסת שקלקלו לו  את המראה הפסטורלי שמנסים לצייר לחברה שלנו. ואני אומרת לחברות אלו: "שיויתי ה' לנגדי תמיד", אסור לפחד מהאמת גם כשהיא מרה, אסור לשוות מול עינינו דמויות אדם, גם אם רבנים, במקום ה' ובמקום האמת. זהו זכות קיומנו. לא נוצרנו כדי להמשיך משחק וירטואלי  מזוייף, מתחתיו, לעיתים, קבורים חיים, בכאב, שלא יתואר, נשים וילדים, כשמנגנון השימור שלו הוא בקריטריון "של מורא אדם ולא מורא שמים". אני יודעת, כל אחת מאתנו, גם אני אישית, משלמת מחיר יקר עבור עמידה זו, וזה לא קל לא לי ולא לכן, כנציגות שלנו. אך אנחנו לא נצטרף לצבור האדיש, אנחנו לא נטרוק לעולם דלת בפני כל אישה גם כשהיא מיוסרת, כואבת ומכאיבה, כי אחיות אנו וזו משמעות קיומנו.

וכדי לא לסיים בנימה מעיקה רוצה אני לספר לכן שבקולך, עוסקים גם בדברים רבים אחרים. קודם כל אני רוצה להזכיר שקולך הוא ארגון התנדבותי, אני והחברות שפועלות, פועלות על חשבון זמננו ולעיתים גם על חשבון  כספנו. מה עשינו עד היום?

בתחום התרבות והדת: הפצנו כבר 70 גליונות של פרשת שבוע "קולך",. הוצאנו לאור  שני ספרים,  'להיות אישה יהודיה', ארגנו הרבה ימי עיון, ערבי תרבות, הרצאות וכינוסים, שבתות עיון, שני כנסים בין דתיים לנשים  יהודיות, מוסלמיות ודרוזיות בנושא "נשים ודת" (ועדת הגוי שוקדת בימים אלה על ארגון כנס שלישי גדול בנושא נשים מדתות שונות, קוראות טקסטים מקודשים) אנו שותפות באופן קבוע בארועי הקהל, בסוכות ברמת אפעל ובכנס לביא-עדה. ואחרון חביב, כינוסים  בינלאומיים "אשה ויהדותה". שבשלישי אנו נמצאות.

בתחום מניעת עגינות וסרוב גט: קידום חוקים לשיפור מצבן של נשים בהליכי הגרושין (כדוגמת חוק הסנקציות). שילוב רכזת מיוחדת בהנהלת בית הדין, נציגת הפורום לטיפול במסורבות גט ועגונות, רחל לבמור, שגם היא, יחד עם הרב אלישיב קנוהל גיבשו הסכם קדם נישואין למניעת עיגון ועבדו עליו במשך שנתיים יחד עם עדת רבנים, הרב בן זזון, הרב בס ודר' נועם זוהר ונשים משפטניות,דר' רות הלפרין קדרי, עו"ד סוזן וייס, ועו"ד דרורית רוזנפלד. הסכם, העונה הן על הבעיות ההלכתיות והן על הבעיות המשפטיות שעלולות להווצר בתהליך הגרושין. והתקבל על דעת הנהלת ביה"ד כמועדף על פני האחרים. כיום אנו עסוקות בהפצתו. כך גם מתקיימת פעילות משותפת של חברתנו זהבה פישר עם חה"כ גילה פינקלשטיין, ויישר כח גדול על התגייסותה לנושא,  למציאת פתרון לסרבני גט. אנו מקיימות גם  חברות פעילה בקואליציית עיק"ר - קואליציה של ארגוני נשים מכל הארץ הפועלת למגר את תופעת העיגון וסרוב הגט.

בתחום ההכשרה לזוגיות ומשפחה: ימי עיון והשתלמויות לאנשי ונשות חינוך, לסטודנטיות ותלמידות מדרשה,  בנושא, זוגיות ומשפחה בחברה הדתית. בנושא רווקות, מניעת אלימות מינית וכיו"ב.

בתחום הרווחה, הבריאות ומניעת אלימות נגד נשים: קידמנו בזמנו, פרוייקט בריאות ומודעות למניעת סרטן השד, לנשים חרדיות, קו חם - מכוון, לנשים דתיות שנפגעו מאלימות במשפחה, או מהטרדות מיניות. וועדה לטיפול בתלונות על הטרדה מינית,  הקמנו מדור לנפגעות דתיות באתר האינטרנט "מקום" וכן פורום תמיכה שחברות שלנו ילוו אותו באופן מקצועי. אנו מקימות קבוצת תמיכה לנפגעות תקיפה מינית דתיות תוך שיתוף פעולה הדוק עם מרכז סיוע תל אביב יישר כח לתמר ג'ינג'חשוילי. "קולך" גם משמשת חברה פעילה בקואליציה של ארגוני הנשים בארץ נגד פורנוגרפיה ובתמיכה עקבית בארגוני נשים פעילות למען חברה צודקת יותר.

בתחום קידום החנוך לשוויון בין המינים . פרויקט "מכון ל'מגדר ומשפחה ביהדות' בסיועה של הסכנות, קבוצת עבודה של רבנים ונשים השוקדים על חקר וכתיבה ניירות עמדה ותכניות השתלמות למורים/ות בנושא מגדר ומשפחה ביהדות.  קבוצה זו גם משמשת כצוות מנחה לימי עיון.

בתחום ההכשרה למנהיגות: בימים אלה יוצאת לדרך  תוכנית להכשרת נשים דתיות למנהיגות בשיתוף אוניברסיטת בר אילן הודות ליוזמה של חברתנו טאובה חמיטבסקה.

על כנס קולך מגיע כל הקרדיט לחברותנו אריאל בראון וסוזן הוכשטיין, בלעדיהן לא היה כנס. יחד איתן:  סוזי הולצר, עליזה לביא, אורית כהן, שלוית גרוס, ציפי קאופמן, ירדנה קופ יוסף, דפנה חורב ועוד ועוד חברות מסורות ששמו לילות כימים, בהתנדבות, להרים כנס זה. אני חוזרת ומודה לסוזן הוכשטיין שבזכותה הכנס, ואחרונה חביבה, לאורית, מנהלת המשרד, היקרה שלנו, שבחכמתה, בכישוריה ומסירותה הרבה, מרכזת ומובילה את כל הפעילות הזו. ונתברך יחדיו בברכה שהתברכה רבקה: את אחותנו היי לאלפי רבבה, אנחנו עוד נהיה לאלפי רבבה.