לא, עוד לא הוקמו בתי דין אלטרנטיבים והדיינים גם הם לא הוחלפו.

המשפט המבויים הנ"ל היה רק אחד מתוך מסגרת ענפה של שיעורים, סדנאות ודיונים מגוונים שנערכו בכנס הבינלאומי החמישי של קולך, שהתקיים בראשית השבוע.

יותר מאלפיים אשה ואיש פקדו את שני ימי כנס קולך, המספר הגדול ביותר של משתתפים עד כה, בכנסי קולך. מספר האנשים אינו היחיד שגדל - נוכחותן של נשים צעירות גדלה מאד, יותר גברים ויותר נשים מיש"ע ומן הפריפריה חברו לחברות הארגון הוותיקות. רבנים ואישי ציבור שבעבר הדירו רגליהם מכל ארוע בעל סממן פמיניסטי, הופיעו בכנס ודיברו במושבים השונים. אין ספק כי סוגיות כדוגמת העגונות ומסורבות הגט, הטרדות מיניות, מקומן של נשים בעיצוב ההלכה, בתי דין חלופיים - אינם נושאים שנותרו עוד במגרשן הביתי ובתחום מאבקן של נשים בלבד. ישנה הבנה מחלחלת שהסוגיות נוגעות לכלל הציבור, מטרידות ובוערות, ודורשות שיח ציבורי ומענה הולם.

למשפט המבויים שתואר לעיל, קדמה מליאה בנושא בתי דין אלטרנטיביים. יו"ר המושב, פרופ' פנחס שיפמן ציין שעצם הצגת הנושא מהווה נקודת תפנית חשובה ביחס לנושא. האכזבה והייאוש מבתי הדין הרבניים הגיעה לנקודה המחייבת שינוי דחוף, והדיון סביב אופי השינוי עסק בשאלות של האם החלופה שתוצע תהווה מוסד חיוני, או שמא תמחזר את הקיים; האם מדובר בשינוי מסגרת או בשינוי תוכן; האם משפרים קשיי תפקוד ומוסר עבודה או שבאים לשנות הנחות ערכיות. אין ספק שמדובר בשאלה ציבורית, הלכתית ומשפטית. הרב ישראל רוזן הציע את המונח "בתי דין חברתיים", מתוך הסתייגות ממשמעויות מהפכניות-רדקליות שבמינוח המקורי. משמעותו של ביה"ד החברתי מגולמת בשמו- מוסד בעל דגש חברתי המכיר בצרכים החברתיים של ימינו. בתחומים שונים בחיים הציבוריים (שרותי דת, חינוך) הוצעו חלופות שונות, ורק לתחום הדיינות החלופה לא הגיעה. הצעתו של הרב רוזן, ששותפים לה רבני צוהר, היא לפצל בין העיסוק בענייני ממון לבין מתן הגט עצמו. הרעיון הוא להושיב שלושה אנשים בעלי כושר דיינות והשקפת עולם חברתית, שסמכותם תהיה לעסוק בעניינים הכספיים וכוחם יהיה מכח בוררות. קשת העילות תהיה רחבה יותר וממילא גם חיוב מזונות יוגדל. יש לציין כי רבנים רבים מתוך הציונות הדתית תומכים במהלך. טו"ר רבקה לוביץ' הציגה תשתית הכרחית להקמת בתה"ד החלופיים הכוללת בין היתר שיתוף נשים בצוות המתכנן, תעוזה הלכתית ויכולת ליצור אחריות מניעתית בתחום הסרבנות והעגינות, העסקת דיינים בעלי השכלה שמעבר לידע תורני-הלכתי, ורדיפה חסרת מנוח אחר צדק.

הקשר שבין צדק לבין בתי דין אמור אולי להיות מובן מאליו, אך ד"ר רות הלפרין-קדרי סיפקה נתונים סטטיסטיים המטילים ספק בחלקו בבתי הדין כיום. לאחרונה פרסם בית הדין הרבני נתונים על סך התיקים שטופלו, אחוזים שהעידו על עבודה יעילה וחרוצה. בסקר חיצוני לביה"ד שנערך ע"י מכון רקמן, התגלה פער עצום בין נתונים שפרסם ביה"ד לנתונים שעלו בידי הסקר החיצוני. הסיבה:"תיקים בלתי פעילים", כלומר-תיקים שלא פעלו מעל לחצי שנה, לא נכללו כלל בסטטיסטיקת בתי הדין. ממצאי בתה"ד מתייחסים לקבוצה חלקית של תיקים ולא לכללם. משמעות הדבר היא שכל אותם תיקים בהם קיימת סחבת מכוונת אינם נכללים מראש בתוך הסטטיסטיקה של בתי הדין. בנוסף, ישנה פרקטיקה גוברת של "סגירה מנהלתית": החלטה שרירותית לסגור תיקים. מינוחים בהם משתמשים בתי הדין לא מדוייקים, כמו למשל ההגדרה "סכסוכי ממון" לסיטואציה בה אשה מתעקשת על זכויותיה הממוניות. מעיון בממצאים החמורים אין ספק כי הפרסומים המחמיאים של בתי הדין על עצמם אינם אלא מניפולציה. מאחר ואין אפשרות שבתי הדין החלופיים יקומו מטעם המדינה, ההתפתחות צריכה להתרחש ולצמוח מתוך השטח -  וצו השעה כבר מורה על דחיפות הצורך לקחת חלק במהלך חשוב זה.

בנושא "נשים בהלכה, נשים והלכה" נבחנה השאלה האם וכיצד באות לידי ביטוי תפיסות מגדריות בפסיקת הלכה. יו"ר המושב, ד"ר רונית עיר-שי, התייחסה בדבריה לדומיננטיות הגברית בתחום פסיקת ההלכה, היוצרת חוסר איזון בהכרעה ובעיצוב תפיסות הלכתיות, שבחלקן משוייכות לליבה של העולם הנשי-הלכתי. סמכותה של ההלכה חלה על גברים ונשים כאחד, אך מיוצרת ומפורשת על ידי גברים בלבד. האם עובדה זו יכולה להצביע על שיקולים סובייקטיבים והשפעה מגדרית בפסיקת הלכה? יש מי שיטען כי לא אפשרי שביצירה גברית זו לא יוותרו סממני מגדריות, ויש מי שסבור כי עצם העיסוק בשאלה מנטרל את הלגיטימציה והסמכות של הפוסקים. בשיח משותף על כך, ניסו הדוברים לבחון כיצד כניסתן של נשים לשיח ההלכתי תשנה תמונה זו. פרופ' תמר רוס קובעת שההטיה קיימת מזה דורות והיא אינה המצאה פמיניסטית. פסיקה רחבה, אמיתית וכוללת יכולה להתקיים כאשר ישנה אינטרקציה עם השוליים - דוגמא לכך ניתן לראות במאבק על דמותם של הדיינים: ציבור הכיפות הסרוגות חש שכל עוד הוא איננו מקבל ייצוג הולם, הפסיקה חסרה. בעיית ייצוג הנשים בשיח ההלכתי נבדלת עקרונית במהות ובכמות, מאחר ולא מדובר על מסגרת קצרה או זמנית, ובעייתן עדיין בעינה עומדת. גם בסולם ההיררכי הן מוצבות כשניות, כשונות, כ"אחר"; בדברים המרחיבים את דעתו של האדם אין איזכור לדברים במרחיבים את דעתה, ו"במה זכו נשים" מיוצג תפקידן, כעזר שמנגד. הווית הנשים נמדדת כחריגה ואינה סטנדרטית. כל זאת מוביל לנגזרות הלכתיות, כמו גבר הקודם לאשה במצבי פיקוח נפש. איכות חוויתה הדתית של אשה אינה קטגוריה הלכתית מוכרת, אלא אם כן זו משמשת לשימור המערכת הגברית הקיימת. מהן ההשלכות של הטיה זו? מי שתופס את האפליה כגזרה, קל לו יותר להשלים עם חוסר השוויון. ברגע שישנה מודעות לזהות המגדרית של הפוסק, הכרה זו משתנה. כיצד ניתן להתקדם מנקודה זו? יש צורך לעבוד על שילוב נשים וחיזוק מגמות כלליות שנחלשו בלחץ האורתודוכסיה. הקידום האמיתי מתבטא פחות בפסיקה אלא במציאות ובחיים שבשטח. עצם העובדה שנשים אורתודוכסיות ממשיכות לקיים דו שיח עם הקיים, למרות הכל, מעיד על רצונן לשמור על השיח ההלכתי ולקחת חלק פעיל בעיצובו הנכון. הרב ד"ר דניאל שפרבר חושב שלא ניתן לדבר על קול גברי בהלכה. גם הוא מסכים שלעיתים היו הטיות, אך לאו בהכרח מגדריות. גם בהתנגשויות בין הלכות לעקרונות מטא-הלכתיים, יש כלים מגוונים למדי למצוא פתרונות. אילו היו משכילים חכמי הדור לפעול ע"פ ערכי-העל הללו, רוב גדול של בעיות אלו היה נפתר. הוא מדגיש כי חלק גדול מן הבעיות הן סוציולוגיות ולא הלכתיות, ובתחום עיצוב ההלכה צריך לתת כח ואפשרות לנשים להביע את עצמן ולעסוק בעיצובה. הרב יואל בן נון דיבר על הקבלה שנשים קיבלו ומקבלות על עצמן, המשתווה לחיובם של גברים. לקבלה זו יש תוקף מחייב, והוא הביע דרישה להבין את משמעות תוקף זה לדורות. הוא לא מתנגד לפסיקת נשים.  חששו העיקרי הוא שנשים תחמרנה עם עצמן יותר מידי.

בין כך ובין כך, המבחן האמיתי יתקיים רק בזירה הציבורית בה תיבחן מעשיותה של ההנהגה הרבנית לשתף נשים ולהטביע את חותמן בשדה העיצוב ההלכתי - ואם לבחון על עפ"י מחיאות הכפיים במליאות והברק הגדול בעיניים - יש מי שרוצה שזה יקרה, כאן ועכשיו.