בדרכה של נעמי

ההלכה ידעה ויודעת כיצד למצוא פתרונות לבעיות שהזמן גרמן. אם זו מכירת החמץ בפסח, אם זה היתר המכירה בשמיטה, אם זה השימוש בשעון שבת - יש מאות דוגמאות. הכול עניין של נכונות ושל גישה. יש שיאמרו: זה עניין לרבנים, ומה לנו כי נכניס ראשינו בין הרים? אך האמת היא, שהאחריות אינה רק של הממסד.

2009-05-28

חברותי היקרות, הגיע הזמן לעשות. לפעול. המעשה הוא שלנו. זה בעוד חזיתות, אך הפעם - בתחום הגיור.

בין הנימוקים שניתנו למגילת רות שקראנו בחג השבועות, נאמר שעם ישראל התגייר בעת קבלת התורה, כשם שרות התגיירה כאשר הצטרפה לנעמי. כולנו מכירות את הסיפור, עוסקות בו ומפרשות אותו מדי שנה, לומדות ומלמדות. אבל האם אנו מפנימות את הלקח המעשי? האם אנו מבינות את תפקידנו במציאות הישראלית הסבוכה שנוצרה?

 העלייה מברית המועצות לשעבר הביאה לישראל עשרות אלפים של מי שיהדותם מוטלת בספק. קרוב לעשרים שנה חלפו, והעולים מחבר העמים הם חלק מרקמת חיינו. אזרחים במדינה הזו, משרתים בצבא ואף נופלים בשורותיו, עובדים, לומדים, משלמים מיסים, תורמים למדינה, רוצים להתחתן ולהקים משפחות. רבים רוצים להתגייר ולהשלים את תהליך הכניסה הרשמי ליהדות. חלקם אינם מוכנים לקבל על עצמם עול תורה ותרי"ג מצוות - קבלה שהיא חלק בלתי נפרד מהגיור ההלכתי.

למעשה, יש לבחור בין שתי רעות. האחת: לא לקבל אותם כלל ולנעול את השערים . האחרת: להכיר בכך שהתחייבותם על שמירת המצוות תהיה עניינם שלהם, ולקוות שהגיור החברתי-ישראלי ישלים עם הזמן את החסר. מבין שתי אלו, השנייה היא הפחות רעה, היותר אנושית, היותר יהודית והמאוד ציונית-ישראלית.

ההלכה, בניגוד לתדמיתה הציבורית, ידעה ויודעת כיצד למצוא פתרונות לבעיות שהזמן גרמן. אם זו מכירת החמץ בפסח, אם זה היתר המכירה בשמיטה, אם זה השימוש בשעון שבת - יש מאות דוגמאות. הכול - כמו תמיד - עניין של נכונות ושל גישה. 

יש שיאמרו: זה עניין לרבנים, ומה לנו כי נכניס ראשינו בין הרים? אך האמת היא, שהאחריות אינה רק של הממסד. כל אחת מאיתנו יכולה לסייע על ידי ליווי של גר/גיורת בעת התהליך ולאחריו. כשם שליל שבועות התארגנו מאות שיעורי תורה ויהדות ביוזמה פרטית ולאו דווקא דתית, כך ראוי שננהג גם בסיוע למבקשים להתגייר: לסייע בסבך הבירוקרטיה, להתמודד עם שאלות ולבטים, ללמוד יחד, להראות גם את היופי שבמסורת ישראל. כאשר באים לתפקיד זה, לנו הנשים יכול וצריך להיות מקום מיוחד ואף מרכזי. במיוחד לנוכח המציאות בה יותר נשים מבקשות להתגייר מגברים.

כאשר החלטנו במשפחתנו לקחת על עצמנו משימה זו, כל בני המשפחה היו מעורבים בהחלטה, וחשוב עוד יותר - ביישומה. דנו בכך עם הילדים, פרקנו חששות וחילקנו משימות. מהר מאד התאהבנו בבנות החדשות שהצטרפו למשפחתנו. לאחר שנה של לימוד ויחד משותף הגיעה פ' מוכנה לעמוד בפני הדיינים. קל לא היה - אך היחד הקל על המעמד. פ' הוכיחה ידענות רבה, תיאורטית ומעשית. המעמד היה מרגש ומחייב. סוג של לידה.

ליווי גיורות דומה לתוכניות ההעצמה המוכרות. לנו ב"קולך" אין המדובר בחידוש. בעולם פורחת תופעת ה"מנטוריות", המלוות צעירות בתחילת דרכן ומסייעות להן להחליט על הכיוון ולהתקדם בו. בתוכנית ה"מנטוריות" ב"קולך" מלוות מזה כמה שנים צעירות דתיות, כך שהליווי של הגיורות הוא הרחבה - כמעט מתבקשת - של הנכונות, הידע והניסיון של פרויקט ה"מנטוריות".

חוץ מזה, אם אנחנו לא נעשה זאת - מי כן? החרדיות לא רוצות. החילוניות לא יכולות, אם בשל העדר ידע מספיק ביהדות ואם בשל אי הכרת חשיבות הנושא.

אנחנו, הדתיות-לאומיות, צריכות לעשות זאת ולא רק כברירת מחדל. תפקידה ההיסטורי של התנועה הדתית-לאומית היה להוות גשר, אם תרצו - להיות אותו מקף מחבר (ולא מקף מפריד!) שבין הדת לבין הלאומיות, בין התורה לבין הציונות. העובדה שבשנים האחרונות התרחקו רבים מאיתנו מתפקיד זה ופנו לכיוונים של הקצנה וריחוק, היא אחת הנקודות הכאובות בחיינו. 

מה יותר מחבר ומאחד מאשר לקרב עוד אדם ליהדות? מה יותר דתי ולאומי כאחד מאשר להבטיח שהגיור ייעשה כהלכה, מתוך מאור פנים וחיבוק, וכך נמנע יצירת "רשימות שחורות" של פסולי חיתון? וכך נקל גם על מרחב חיינו וגם על עתיד ילדינו. חברותי - מול פני המציאות הישראלית המסתבכת - זו המשימה שלנו.

ד"ר עליזה לביא מרצה לתקשורת במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. מחברת רב-המכר תפילת נשים,. פובליציסטית ואשת טלביזיה  - עורכת ומנחת התוכנית  'הרשות נתונה', ערוץ 10.. מחקריה בתחום המגדר, תקשורת ורב-תרבותיות  ובטקסטים של נשים יהודיות.   http://www.alizalavie.com/ ספרה תפילת נשים יצא באנגלית בהוצאת רנדום האוס