"אם איני קורא לנשים תחילה הן מבטלות את התורה"

בדברי האמורא הארצישראלי רבי תחליפא דקיסרין מובעת התפישה כי ניסיון העבר הורה ולימד כי רק בשעה שהדיבור האלוהי יהיה במועד בו-זמני ובאורח ישיר אל הנשים כאל הגברים, קיים יהיה סיכוי שקיומה המעשי של התורה יהיה בה-במידה בעל תוקף מחייב, לכל הפחות מנקודת ראותם של מקבלי הצו ונמעניו.

כבר בספרות התנאית, ב"מכילתא דרבי ישמעאל", נזכר כי הַפְּנִייה לקבלת התורה הייתה אל הנשים תחילה, קודם לגברים: "'כה תאמר לבית יעקב' (שמות יט, ג), אמור בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים; 'ותגד לבני ישראל' (שם, שם), ותדקדק עמהם ואמור להם".1 במקורות מדרשיים אחדים באים הסברים נוספים, ואחת ההנמקות הנזכרות במדרש "שמות רבה" היא כלקמן: "א"ר [=אמר רבי] תחליפא דקיסרין אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה".2

בדברי האמורא הארצישראלי רבי תחליפא דקיסרין מובעת התפישה כי ניסיון העבר הורה ולימד כי רק בשעה שהדיבור האלוהי יהיה במועד בו-זמני ובאורח ישיר אל הנשים כאל הגברים, קיים יהיה סיכוי שקיומה המעשי של התורה יהיה בה-במידה בעל תוקף מחייב, לכל הפחות מנקודת ראותם של מקבלי הצו ונמעניו.3 קבלת התורה אינה, אליבא דגישה זו, מעמד המנותק כליל מן העבר והמחוסר זיקה אליו, אלא היא יונקת מן ההוויה והחוויה הבראשיתיות. מגמת הפנייה אל הנשים בראשונה והקדמתן לגברים היו בעלות תכלית חיובית מובהקת; מצוי היה ניסיון להפיק לקחים ולתקן מעוות קדמון, והמוות שגרמה חוה לעולם - נמצא לו תיקון כלשהו וכן פיצוי-מה בקבלתן של הנשים תורת חיים תחילה.

בהקשר לרעיון המוזכר ב"שמות רבה" שחוה לא נצטוותה באורח ישיר, כי אם לאחר אדם, אפשר לאזכר את הנאמר במדרש "ילמדנו" כי פעם אחת היה רבי אבהו מהלך בדרך ונתלוו לו גויים. "אמרו לו כתי' בתורה 'ויצו ה' [אלהים] על האדם' (בראשית ב, טז) אדם נצטוה, חוה לא נצטוותה שלא תחטא. א"ל [=אמר להם] מה כת' 'על האדם לאמר' (שם, שם). מהו 'לאמר', לאמר לאיבריו, ומאין נבראת, מצלעותיו".4 בביאורים אחדים מבית מדרשם של בעלי התוספות נזכר כי צו זה ניתן למעשה קודם בריאתה של חוה; אדם נצטווה למסור לה את הצו, ועשה כן לאחר היווצרותה.5

שלא כמו הנזכר ב"שמות רבה" שחוה נצטוותה שלא לאכול מעץ הדעת במועד המאוחר מאדם הראשון, הרי שבעד הנוסח ב"מדרש הגדול" לרבי דוד העדני, מגדולי חכמי תימן במאות השלוש עשרה-ארבע עשרה, נאמר שחוה לא נצטוותה כלל, דבר שגרם לה להטעות את אדם, שבעקבות זאת בא לעבור על הציווי: "ולמה הקדים צויית נשים לצויית אנשים אלא אמר הקב"ה כשבראתי עולמי צויתי את האדם הראשון ולא צויתי את חוה אשתו ובאת והטעתו ועבר על צוויי כדאי הוא שיקדמו הנשים בצוייה [...]".6 יש להעיר כי אף בקטע אחר המופיע ב"מדרש הגדול" לבראשית נזכר באורח דומה שחוה לא נצטוותה, ומושמעת ביקורת כלפי אדם שלא עלה בידו להישמר מלחטוֹא: "'ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו' (בראשית ג, יז). לך צויתי לה לא צויתי היה לך לשמור מצותי".7

רש"י בביאורו לכתוב "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" מביא את התפישה הרעיונית ב"מכילתא דרבי ישמעאל". בפירושו לביאור רש"י מתייחס רבי נתן שפירא (נפטר בשנת של"ז; 1577) בין היתר לדעתו של רבי תחליפא דקיסרין ב"שמות רבה". הוא מציין כי לו היה הקב"ה מצווה את הגברים תחילה, היה לנשים פתחון פה לטעון בהמשך הזמן שלא קיבלו את התורה מרצונן החופשי, כי אם על מנת לעשות נחת רוח לבעליהן, שלא לעורר תרעומת מצדם. הוא מוסיף וכותב כי כבר "אירע[!] תקלה על דבר זה שצוה לאדם על עץ הדעת ולא לחוה והסיתה לאדם שעבר על צוה[!] של מקום לכך צוה הקב"ה שיאמר תחילה לנשים ולא לאנשים".8

רבי יעקב בן הרא"ש (כ"ט לערך-ק"ג לערך; 1269 לערך-1343 לערך) מפרש בביאורו לתורה את הכתוב "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" כלהלן: "והקדים נשים לאנשים לפי שחוה על שלא צוה לה הקב"ה על אכילת עץ הדעת אכלתו והאכילתו לבעלה ולכן הקדים במתן תורה להזהיר הנשים תחלה ובשביל שחלק כבוד זה לנשים להקדימן תחלה לא רצו לפרוק נזמיהן בעשיית העגל".9 בחלק האחרון של דבריו מעלה רבי יעקב בן הרא"ש קישור בין שני מאורעות סמוכים בזמן. הקריאה לנשים לקבל את התורה תחילה נטעה בקרבן את הכוח ואת הרצון שלא לחטוא בחטא העגל, וסייעה בידיהן להימנע מליטול בו חלק.

מן הראוי להזכיר עוד שרבי יעקב בן הרא"ש כותב בטור אורח חיים,10 בהמשך למובא ב"פרקי רבי אליעזר",11 כי מכיוון שהנשים לא רצו להעניק את נזמיהן לבעליהן במעשה העגל, על כן נתן להן הקב"ה שכרן שיהיו משמרות ראשי חודשים יותר מן האנשים. הוא מוסיף ומציין משמו של אחיו רבי יהודה (ל-ק"ט; 1270-1349), שכיהן כראש הישיבה לאחר פטירת הרא"ש, טעם לדבר, לפי שהמועדים נתקנו כנגד האבות, וי"ב ראשי חודשי השנה כנגד י"ב השבטים, אולם משחטאו בעגל ניטלו ראשי החודשים מהם וניתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו החטא.12

דברי רבי יעקב בן הרא"ש בביאורו לספר שמות כי מכיוון שהפנייה הייתה אל הנשים תחילה הן לא חטאו בחטא העגל, בוחנים עוון זה מנקודת מבטן של הנשים, ונותנים טעם לחוסר הימנותן על הקלקלה. ואולם מכל מקום אין פירוש זה נדרש כלל לשאלה מחמת מה לא נקף זמן רב והגברים דווקא הם שבאו לידי חטא. נראה כי אפשר להציע, כהרחבה של התפישה הרעיונית המובעת ב"שמות רבה" באשר לטעם הקדמת הפנייה אל הנשים, את ההסבר הבא: מעמד הר סיני היה בעל אפליה מתקנת עבור ציבור הנשים. ואולם חוויה אחרת הייתה מזומנת לגברים; מכיוון שהם קיבלו את הצו שְׁנִיים, לאחר הנשים, לא עמד כוחם בם, ולא חלף אלא זמן מועט ממתן תורה והם כשלו ומעדו. נמצאנו למדים אם כן כי רק בשעה שהציווי והגילוי האלוהיים יהיו שווי דרגה ומעמד לכל בני העם, גברים ונשים כאחד, יוכל רצון ה' להתממש ולהתגלם בעולם במלוא הודו, הדרו וזיוו.

הערות

[1]     מכילתא דרבי ישמעאל, מהדורת ח"ש האראוויטץ וי"א רבין, מהדורה שנייה, ירושלים תש"ל, יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ב, עמ' 207.

2     שמות רבה, מדרש רבה, חלק ראשון, ווילנא תרל"ח, כח, ב, נ ע"א.

3     ועיינו עוד פירוש מתנות כהונה ל"שמות רבה", כח, ב (לעיל הערה 2), שם, ד"ה וקלקלה: "שהורע בעיניה שלא צוה אותה תחלה".

4     ראו רבנו שמעון הדרשן, ילקוט שמעוני על התורה, ספר בראשית, כרך ראשון: בראשית - וירא, מהדורת ד' הימן וי' שילוני, ירושלים תשל"ג, בראשית, רמז מז, עמ' 166-167. רעיון זה מוזכר אף ב"תוספות השלם - אוצר פירושי בעלי התוספות", חלק א, בראשית - נח, מהדורת י' גליס, ירושלים תשמ"ב, בראשית ב, טז, אות ג, עמ' קה. וראו באורח דומה שם, בראשית ג, יד, אות ב, עמ' קלב.

5     ראו תוספות השלם, שם, בראשית ב, טז, אות ג, עמ' קה; שם, שם, אות ז, עמ' קה.

6     ר' דוד העדני, מדרש הגדול, ספר שמות, מהדורת מ' מרגליות, ירושלים תשט"ז, יט, ג, עמ' שעז. מוטיב רעיוני דומה שחוה לא נצטוותה על עץ הדעת מופיע גם בפירושו של רבי יעקב בן הרא"ש לשמות יט, ג. ראו דיון במקור זה בהמשך. 

7     ר' דוד העדני, מדרש הגדול, ספר בראשית, מהדורת מ' מרגליות, ירושלים תש"ז, ג, יז, עמ'  קו. מהדיר המדרש כותב כי מקורו של קטע זה נעלם (שם, הערה 2).

8     ר' נתן מק"ק הראדנה, ביאורים על האשל הגדול רש"י ז"ל, ויניציאה [שנ"ג], בשלח, עז ע"א-ע"ב.

9     רבינו יעקב בן הרא"ש, פירוש על התורה, זאלקווי תקס"ו, שמות יט, ג, נג ע"ב-ע"ג.

10    ארבעה טורים השלם, טור אורח חיים ד, שמה - תצד, ירושלים תשנ"ג, סימן תיז, עמ'  רסד-רסה.

11    ראו "פרקי ר' אליעזר", מהדורת מ' היגער, חורב י (תש"ח), פרק ארבעה וארבעים, עמ' 230-231.

12    וראו עוד בית יוסף, ארבעה טורים השלם (לעיל הערה 10), שם, ד"ה ושמעתי מאחי.

 

נוסח מוקדם יותר של מאמר זה יצא לאור בדפוס. ראו יעל לוין, "'אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה'", שבת שלום, 398, נשא, שבועות תשס"ה, בלא עימוד (עמ' 2-3).