חיבור חזון ותקנון במודעות מגדרית - גלי נהרי

בית ספר דתי השואף לפעול מתוך גישה של שוויון מגדרי עומד בפני שלושה היבטים של אתגרים: עוגן הלכתי, נורמות חברתיות/תרבותיות, הזדמנות שווה מבחינה מגדרית. 

הנהלת בית הספר וקהילת בית הספר נעות בין שלושת הקודקודים הללו.
העוגן ההלכתי - כולם יסכימו שבית הספר הדתי מחוייב להלכה. אך איזו הלכה? הרי שבעים פנים לתורה וגם בתוך ההלכה האורתודוכסית קיים מנעד לא קטן של דעות. בחירת הקו ההלכתי מחויבת גם היא להתחשב בשאר הקודקודים.

העוגן הנורמטיבי - ההנהלה והקהילה מחויבות בדרך כלל לעין בוחנת חיצונית כלשהי [אמיתית או מדומיינת] של החברה הדתית, שבוחנת ומדרגת את מידת התורניות. ישנם חלקים בציבור הדתי שרואים בכל החמרה הלכתית ראיה לאיכות החינוך בבית הספר. תפיסה זו מביאה פעמים רבות לבחירת התנהלות בית ספרית שאינה תואמת בהכרח את אופי ציבור בית הספר, אלא נובעת מתוך רצון לייצר "שם טוב" לבית הספר ואף למשוך אליו משפחות "טובות" יותר. פעמים רבות ההבדל בין הנורמה לבין ההלכה מיטשטש, ומה שהפך לנורמה בשל הנראות שלו [לבוש, הפרדה, הופעות בטקסים, פעילויות חברתיות וכד'] נצבע בצבע "הלכתי", כאשר בפועל אין מניעה הלכתית משמעותית להתנהלות שונה ומשתפת יותר.
אל מול שני העוגנים הללו הנורמטיבי וההלכתי- ניצב העוגן המקדם שוויון מגדרי. בית ספר המבקש ליצור מציאות חברתית שוויונית ככל האפשר, ישאף לבחור להוסיף עוגן זה כשווה בין שווים אל מול שני העוגנים האחרים.

קידום שוויון מגדרי בחינוך הדתי- כיצד?

עוגן זה מקדם תפיסה חינוכית הדוגלת בחברה מעורבת וצנועה כאחד, תפיסה המקדמת שוויון הזדמנויות לשני המגדרים בכל ההקשרים הלימודיים-חברתיים בבית הספר; תפיסה המאמינה כי במיוחד בגיל היסודי, יש ליצור תשתית של חיים מעורבים וטבעיים של בנים ובנות יחד, כבסיס טוב לפני ההגעה לגיל ההתבגרות שבו תחול הפרדה.
גיל הנעורים הינו גיל שבו המתבגרים והמתבגרות מתבוננים פנימה אל עצמם בצורה רפלקטיבית ומנסים להבין את התהליכים המתרחשים בקרבם ולגבש את זהותם. הנערים והנערות הגדלים בציבור הדתי לאומי נפגשים באופן יומיומי הן עם המציאות הדתית מסורתית והן עם המציאות המודרנית- מערבית – חילונית. המציאות המורכבת ברמה החברתית והתרבותית הופכת להיות קרקע למציאות מורכבת ברמה הפסיכולוגית ומביאה לקונפליקטים זהותיים. אחד הפתרונות הוא חינוך המקדם יצירה של קונפיגורציה של זהויות [אלי שכטר, 2000], כזו שלא חותרת בהכרח להכרעה בין הזהויות השונות הנפגשות, אלא מאפשרת קיומן של זהויות שונות יחד עם המתח הקיים ביניהן לאורך זמן.

אחד הבסיסים המרכזיים בחינוך הדתי- מסורתי הוא החינוך לצניעות. הצניעות נתפסת בחברה הדתית כמי ששומרת על החברה היהודית מפני ההשפעות המשחיתות של ראוותנות. תחושות הענווה תמיד היו מאפיינים מגדירים של כלל ישראל ומשולבים היטב באתוס היהודי: מהותו של האדם היא פנימיותו. יחד עם זאת, החינוך הדתי המחנך לצניעות מכוון את עיקר המסר לבנות. לפי מסר זה, האחריות והמחויבות לשמירה על הצניעות מוטלת על הבנות. כפי שמתארת טובה הרטמן [תשס"ד] בשיח המתקיים כיום, נתפסת הצניעות בעיקר כאחריות של נשים וילדות דתיות, להתלבש ולהתנהג באופן צנוע ובכך לעמעם את ההשפעה שלהן על היצר המיני של הגברים. המסרים החברתיים והחינוכיים לבנות מתייחסים לכך שהגוף שלהן והאופן שבו הן מתלבשות, השמעת הקול שלהן, הריקוד שהן תרקודנה ובכלל עמידה שלהן באור הזרקורים עלולים להשפיע על החשק המיני של הבנים והגברים המתעורר למראן. כך מתחילות הבנות לכסות את עצמן, להתנכר לגופן ולראות בו מקור לבושה, להתנכר לקול שלהן, להחביא את עצמן ואף לדכא את החשק המיני שלהן שהופך למקור למבוכה.
כדי לקדם בסיס חינוכי- פסיכולוגי מיטבי להתמודדות עם הזהות המורכבת, רצוי שהחינוך הניתן לילדים ולילדות בחברה הדתית ייתן להם כלים ויכין אותם למציאות מורכבת זו. הכוונה היא לחינוך מעצים המאפשר לבנים ולבנות להיות מחוברים לעצמם, לזהותם ולגופם, להיות מודעים ליכולות ולכוחות שלהם. לכל תחומים אלו יש היבטים מגדריים משמעותיים, האופן שבו אנו חווים את עצמנו, כוחותינו, זהותנו וגופנו מושפעת בהכרח גם מהמסרים החברתיים שקבלנו לגבי המגדר שלנו. בתי הספר מזמנים לכל ילד וילדה הזדמנות לזהות את החוזקות שלהם, את האתגרים, את תחומי העניין, את היכולות הפיזיות והקוגניטיביות, את חווית הגוף ואת החוויה של שייכות חברתית או התמודדות עם קונפליקטים חברתיים. וכאשר כל זה נעשה בחברה מעורבת, החינוך המעורב מזמן את מציאת הכוחות הפנימיים הללו תוך הימנעות מהזרת ה"אחר" או ה"אחרת" ובזמן שהחיים המעורבים חשים טבעיים ונורמטיביים.

בחינוך המעורב, משמעותי מאד הליווי של הורים ומורים המעודדים את הבנים והבנות, לפיתוח יכולותיהם וזהויותיהם שלא בהכרח לפי התפיסות המסורתיות של התפקידים החברתיים של המגדרים השונים. כאלו שמאפשרים לבנים ולבנות להתנסות במסגרת חיי בית הספר בכל התחומים, בלי קשר להיותם נחשבים כתחומים "גבריים" או "נשיים". ואף מהווים מודל בעצמם כהורים ומורים/ות שמאפשרים לעצמם לעצמן לאתגר את הדיכוטומיה המסורתית המקובלת בחברה כולה לגבי האופן שבו אמורים להתנהל גברים ונשים.

בית ספר שקיבל החלטה לאמץ תפיסה זו, צריך לוודא כי בכל החלטה שמתקבלת לגבי מדיניות בית הספר, אירועים, תכניות לימודים וכד', נלקחים בחשבון שלושת העוגנים שהוזכרו למעלה, ונמצאת הדרך שמביאה מענה מיטבי לשלושת הצרכים השונים שמעלה משולש זה.

לעיתים קהילת בית הספר או הנהלתו אינן בשלות להצהיר על מתן משקל שווה לחלוטין לשלושת הקודקודים, עם זאת, חשוב עצם הדיון והעיסוק בשלושה עוגנים אלה, וההקפדה לוודא שמקבלי ההחלטות מודעים אליהם ולוקחים אותם בחשבון בעת קביעת מדיניות בית הספר.

כיצד ניתן לתת לתפיסות אלו ביטוי מעשי?

• יצירת שיח של הנהגת בית הספר והנהגת ההורים המברר את היחס והתפיסות לגבי שלושת העוגנים תוך דיון מעמיק וניסיון למצוא שפה משותפת סביב סיפורי מקרה קונקרטיים מהיום-יום של בית הספר, כגון: טקסים מעורבים של בית הספר? משחקים מעורבים בחצר בהפסקה? לימוד גמרא לבנות? קוד לבוש בבית הספר של תלמידים, הורים, מורות?
• כתיבה משותפת של הנהגת בית הספר והנהגת ההורים של חזון בית ספר, המגדיר מהן התפיסות החינוכיות עליהן מושתת בית הספר
• קביעת תקנון הנגזר מהחזון, תוך המשך שיח וליבון מקרי הבוחן – במשותף על ידי ההורים וההנהלה
• פרסום התקנון והטמעת התפיסות והשיח בקרב מורות, הורים ותלמידים/ות.
יחד עם זאת, יש לזכור כי תקנון אינו מסוגל לתת מענה לכל אירוע ואירוע שמתרחש בבית הספר. לכן חשוב להעלות את המודעות בקרב ההנהלה וכלל המורות תוך הקניית כלים - כיצד להתמודד עם מקרים שהתקנון אינו מתייחס אליהם מפורשות, אך ניתן להסיק מהחזון כיצד נכון להגיב לאירוע ברוח תפיסת בית הספר.
לצד זה, ניתן להקים ועדה מייעצת או למנות יועצת למנהלת בית הספר בתחום המגדרי שתוכל לבדוק ולהתייחס להתנהלות הבית ספרית מנקודת מבט מגדרית, ממש כפי שיש לבית הספר רב שכחלק מתפקידו מגדיר את "גבולות הגזרה" בכל אירוע והתנהלות בית ספרית, על פי גבולות ההלכה. כך תוכל להיות מומחית מגדר וחינוך שוויוני שתוכל לבחון תכניות לימודים וספרי לימוד, אירועים חברתיים ועוד בעיניים מגדריות ולהאיר היכן תפיסת השוויון אינה נשמרת ולכן יש לעשות שינוי ולתת לכך מענה.

תיאור התהליך: מקרה פרטי

מדובר בבית ספר יסודי במרכז הארץ שמשרת שכונה שיש בה ציבור דתי לאומי רב ומגוון מאד. בית הספר בעברו היה בית ספר דתי ממ"ד ששירת שכונה מוחלשת יחסית. עם הבניה החדשה בשכונה הגיע ציבור דתי- לאומי גדול וחזק יותר מבחינה סוציו-אקונומית. עם השנים החל תהליך כאשר משנה לשנה הופרדו הכתות בשכבה צעירה יותר [בתחילה ביה"ס היה מעורב עד כתה ה']. במשך שנים רבות היה רוב הציבור בבית הספר רוב דומם שהיה אדיש יחסית לתהליך שעבר בית הספר בעוד שהמיעוט שדרש את השינויים באופי בית הספר והקהילה הפעיל לחצים רבים על הנהלת בית הספר ודרש את התחשבותה בצרכים התורניים שלהם, כדי שיוכל לשלוח את ילדיו לבית הספר. תהליך זה אף לווה לעתים באיום של נטישת אותן משפחות "טובות" את בית הספר.

בשלב מסוים עמד בית הספר לפני שינויים מהותיים של הפרדה מגדרית מלאה של כל בית הספר, מניעת הגעה של אבות למסיבות ואירועים בבית הספר ומניעת הופעה של בנות בטקסי בית הספר.
לאור שינויים מהותיים אלו התגבש בתוך קהילת בית הספר ציבור הורים שהחינוך הדתי לאומי הליברלי חרוט על דגלו והנושא המגדרי הוא בנפשו. הורים רבים מבית הספר החליטו לצאת מהאדישות וליצור משקל נגד מול הדרישה להפרדה ולהסתרת הבנות כתפיסה ההלכתית הלגיטימית היחידה. הורים אלו ביקשו לצקת תוכן חדש ועמוק למושג "תורני" ולקיים חברה מעורבת צנועה לכתחילה שאינה מעודדת הזרה והדרה של בנות כבר בגילאי היסודי, שמונעת פיתוח תפיסה מעוותת של גופן של בנות צעירות, שמבקשת למנוע את הפיכת השיח על הצניעות לחזות הכל. אותו ציבור הורים קם וזעק כי השינויים המתחוללים בבית הספר פוגעים בו ובערכיו בצורה שלא מאפשרת לו להיות חלק מאותו בית ספר. בכך ניסו למנוע את התדרדרות הנהלת בית הספר במדרון החלקלק שמקבל על עצמו עוד ועוד החמרות כדי לשמר את כלל האוכלוסיה בבית הספר,תוך הבהרת הצורך למצוא דרך שבה גם הציבור הדתי-לאומי הליברלי ירגיש שהוא מקבל מענה חינוכי מתאים והולם לערכיו במסגרת בית הספר.

לאחר שהשיח עם הנהלת בית הספר לא צלח, הבינו ההורים שהם חייבים להשמיע את קולם בצורה מאורגנת כדי להדגיש את מגוון הדעות הקיימות בקהילת בית הספר ולא לתת תחושה שהזירה פנויה לתפיסה תורנית והלכתית אחת מסוימת מאד. ציבור זה יצא למאבק שכלל הפגנות, מחאות ואף הליכים משפטיים שהביאו בסופו של דבר לפתיחת שני בתי ספר בשכונה האחד דתי תורני מעורב וליברלי והשני נפרד מגדרית, בעל אופי תורני חרד"לי.

לאחר הקמת בית הספר הדתי- תורני מעורב לכתחילה, הובילה הנהגת ההורים יחד עם הנהלת בית הספר תהליך ובו הוגדרו חזון ותקנון משותפים המעגנים את אופי בית הספר הקיים ומבקשים למנוע שינויים מהותיים באופי זה בעתיד.

תהליך זה נעשה בצורה מכובדת ומעמיקה כאשר מתקיים שיח מסודר ומובנה של ההורים והמורים/ות בקהילת בית הספר. לדוגמה, באחת הישיבות של הנהגת ההורים עם הנהלת בית הספר עלתה סוגיה של משחק מחניים משותף לבנים ולבנות, שהופסק על ידי נציגי ההנהלה כי המשחק לא הלם לטעמם את רוח בית הספר. מקרה זה עורר סערה גדולה בקרב חלק מההורים, שחשו שהתנהלות כזו פוגעת בתפיסה שדוגלת בחינוך מעורב מלכתחילה. זאת ועוד, המסר שליווה את הפסקת המשחק היה מסר שכלל התייחסות לגופן של הבנות [בנות בכתה ה'-ו'] והבעייתיות שיש בחשיפת הגוף והזעה ליד הבנים.
לאחר שיח סוער ואי הסכמה חריפה בין חלק מהנהגת ההורים לבין הנהלת בית הספר הוחלט על ישיבה משותפת ללמידה ושיח בנושא. נבחרה קבוצה מתוך הנהגת ההורים שתהיה חלק מוועדת חזון ותקנון, שתנסח יחד עם נציגות הנהלת בית הספר את חזון בית הספר.

ועדת חזון ותקנון:

ועדה זו נפגשה פעמיים, כאשר השיח בה היה מבוסס על לימוד משותף והחלפת דעות. במהלך הפגישות הללו הוגדר שנקודת המוצא שמשותפת לכלל הנוכחים היא כי:
- כולנו מאמינים בחינוך שמחויב להלכה
- בחרנו ללמוד/ ללמד בבית ספר שאחד הדגלים שלו הוא חינוך מעורב מגדרית
במהלך השיח בוררו והוגדרו הצרכים של ההורים וההנהלה בנוגע לתפיסות החינוכיות שיתנו מענה הולם לציבור הן מבחינה הלכתית, הן מבחינה נורמטיבית והן מבחינת קידום השוויון המגדרי.
שיח זה קרם עור וגידים דרך סיפורי מקרה וניתוח משותף שלהם, ואיפשר את ניסוח החזון והתקנון. על חלק מהסוגיות היו דיונים ואף ויכוחים על הניסוחים ועל המהות, אך בסופו של דבר, אחרי שעות של דיונים נוסח המסמך המשותף שהובא לאישור כלל צוות בית הספר וכלל התלמידים/ות וההורים.
לדוגמה, בסוגיית הצניעות היה חשוב מאוד להורים שהשיח על הצניעות יהיה שיח מהותי-פנימי ולא שיח שעוסק בסנטימטרים. לצד זאת, להנהלת בית הספר היה חשוב מאוד לשמור על נורמה ונראות של ילדי בית הספר על פי כללים חברתיים והלכתיים מסוימים. בסופו של דבר נמצאה הדרך לנסח את הדברים בצורה מוסכמת, אך המבחן האמיתי של סעיף זה בתקנון נמדד באופן יישומו. האם הנהלת בית הספר מתנהלת בדרך של נזיפות והענשה כלפי מי שאינו עומד בתקנון, או שהדברים מלובנים בשיח מהותי ועקרוני יותר?
להלן קטעים מתוך החזון, העקרונות והתקנון של בי"ס

שיתוף מגדרי:

בית הספר דוגל בתפיסה כי חלק מן הבסיס להקניית ערכיו הנו מתוך אמונה בצורך בשיתוף מגדרי, כערך בפני עצמו, וכחלק מן הדרך לחינוך לצניעות ערכית והתנהגותית, ויצירת חברה המכילה ומקדמת את כל פרטיה.
בית הספר דוגל בחינוך תורני-ערכי משתף מגדרית, אשר יכלול:
‏א. שיתוף מגדרי בכיתות הלימוד:
כיתות א'-ג' יהיו כיתות מעורבות המשלבות בנים ובנות יחד
בכיתות ד'-ו' ילמדו התלמידים בכיתות נפרדות
‏ב. שיתוף מגדרי בפעילויות:
ככלל, פעילויות בית הספר, לרבות: תורניות, חברתיות, תרבותיות, טקסים ומסיבות סיום ייעשו על בסיס שכבתי ולא על בסיס הפרדה מגדרית, תוך שמירה על כללי צניעות הולמים ברוח ההלכה.
‏ג. צוות ההוראה בבית הספר יהיה מושתת על מורים ומורות המוכנים ללמד את שני המינים.
‏ד. תכני הלימוד, לרבות ספרי ועזרי הלימוד שייעשה בהם שימוש בבית הספר, ישקפו ערכים של שיתוף ושוויון מגדרי.

דוגמא לסעיף בתקנון בנושא צניעות והופעה חיצונית

1. בית הספר מאמין בשמירה על חברה מעורבת המתקיימת בצניעות, ויפעל ליצור אצל התלמידים הזדהות פנימית עם ערך הצניעות.
הדגש בהקשר זה יושם על הטמעת הצניעות כערך מהותי וכתפיסה פנימית, הבאים לידי ביטוי במגוון אופנים והתנהגויות, וכללי ההופעה שלהלן הנם בבחינת אמצעי ביטוי לערך זה
2. התלמידים והוריהם יגיעו לביה"ס בהופעה צנועה ומכובדת, ההולמת את ערכי בית הספר.