שילוב בנות במרחב הציבורי של בית הספר: טקסים ואירועים

סוגיית ההפרדה בין בנים לבנות בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי היא סוגיה מורכבת ומחברות חוברת זו אינן נוקטות עמדה בעניין זה, מתוך הבנה שהדברים הם תלויים הקשר חברתי וצריכים להיות מוסדרים בתוך הקהילה.עם זאת, כל החלטה בנושא זה מעלה את הצורך לדון במקומן של הבנות על הבמה באירועים ובטקסים של בית הספר. שילובם של האבות והאמהות במרחב החינוכי הבית ספרי עולה כסוגיה גם בבתי ספר מעורבים  אך גם במסגרות נפרדות. פרק זה מציע להורים כלים ודרכים להתמודדות ופעולה דרך סיפורי מקרה ורעיונות אשר עלו בקרב חברות הצוות. 

סיון לייב יעקבסון מספרת על הניסיון האישי שלה בהקשר זה:

הבת שלי לומדת בכיתה א' בבית ספר תורני צומח לבנות (עד כיתה ד' כרגע). לקראת סוף השנה שעברה קיבלנו הזמנה מבית הספר לאירוע, שבתחילה תויג כמסיבת סיום לאמהות ובנות, ובהמשך - לאחר תלונה - שונה שמו באורח פלא למעמד סיום תהלים לאמהות ובנות. מסיבות טכניות ,אני אישית לא יכולתי להשתתף במסיבה וכיוון שהיא הייתה חשובה לבתי, פנינו בבקשה לאפשר גם לאבות להשתתף. הוסבר לנו כי במסיבה יהיו הופעות שירה של ילדות, הופעות ריקוד של ילדות וקטע קצר (2-3 שירים) של שירה בציבור של אמהות ובנות. אציין שזהו בית ספר אזורי ולא קיים אחר באזורנו, ולכן היה ראוי לדעתי שתהיה תפיסה מכילה יותר של האוכלוסיות השונות שמשרת בית הספר.

לאחר שפנינו למנהל, וכל טענותינו נדחו בצורה בוטה, המשכנו הלאה ופנינו לאגף החמ"ד במשרד החינוך, שקבע הנחיות ברורות בנושא אירועים בית ספריים.

בן זוגי קיבל תגובה מהחמ"ד, שלפיה אכן יש לקיים את הנחיות החמ"ד ושהם יפעלו לכך. ככל הנראה החמ"ד פנה אל מנהל בית הספר, שבתגובה התקשר לבן זוגי ואמר לו שוב לא לבוא לבית הספר להופעה, ושהוא הציג מצג שווא בעיני החמ"ד (דברים לא נכונים בעליל). בן זוגי אמר לו שאם ראש מינהל החמ"ד יבהיר לו היכן הוא טועה, למה אין זו זכותו לנכוח בהופעה של בתו, ולמה מדובר בבעיה הלכתית, הוא ישקול את הדברים. פנינו גם לתנועת נאמני תורה ועבודה לעזרה. בתגובה מהירה מאוד הם סייעו לנו ופנו בעצמם לחמ"ד וקיבלו תגובה:

"הנחיות החמ"ד הן לקיים מסיבת סיום או טקס סיום שאליו יוזמנו כלל ההורים - אבות ואמהות יחד. במקום שבו בית הספר מעוניין לקיים גם אירוע שמתאים באופיו לנשים בלבד, הוא יקיים זאת כאירוע נוסף ולא במקום האירוע המשותף" (מתוך עמוד הפייסבוק של התנועה).

חשוב כמובן לציין שלאורך כל השתלשלות האירועים ציינו באוזנינו כמה אנחנו פוגעים בבתנו והופכים אותה לחריגה בגלל מעשינו (אגב, היא מצידה הודיעה כבר מהיום הראשון שהיא לא מגיעה למסיבה אם אבא לא בא).

תוך כדי כך, מלמדים את הבת שלי שהיא מהווה בעיה לגברים, ושאבא שלה לא יכול לראות אותה בהופעה כי זה לא צנוע. על המוסר וההלכה יש מחלוקות רבות. על הוראות משרד החינוך ומינהל החמ"ד אין מחלוקת.

מה ניתן לעשות?

סוגיית ההפרדה בין בנים לבנות בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי היא סוגיה מורכבת ומחברות חוברת זו אינן נוקטות עמדה בעניין זה, מתוך הבנה שהדברים הם תלויים הקשר חברתי וצריכים להיות מוסדרים בתוך הקהילה.

עם זאת, כל החלטה בנושא זה מעלה את הצורך לדון במקומן של הבנות על הבמה באירועים ובטקסים של בית הספר. שילובם של האבות והאמהות במרחב החינוכי הבית ספרי עולה כסוגיה גם בבתי ספר מעורבים (בשאלה כמו זו שתוארה במקרה) אך גם במסגרות נפרדות, בהן יש לוודא כי גם הורה מהמגדר הנגדי זוכה להשתתף בפעילות בית הספר ולהיות חלק מהעשייה החינוכית שלו.

כמו בכל הסעיפים האחרים, המפתח גם בנקודה זו הוא הידברות עם הצוות החינוכי ויצירה של כללים מראש, כדי לוודא שהאירועים והטקסים נבנים מראש באופן שמבין מיהו הקהל שעומד לצפות בהם.

א. בבתי ספר מעורבים: 

יש לתת את הדעת על שילוב של בנות שווה בשווה בטקסי בית הספר, תוך הקפדה על מתן תפקידים משמעותיים ולא רק הנחיית הטקס. בית הספר צריך לגבש החלטות שקופות בנוגע לריקוד בנות על הבמה, ולמצוא דרכי "פיצוי" לבנות במידת הצורך. למשל, אם מוחלט שלא יהיו ריקודי בנות מגיל מסוים, יש לאפשר להן למלא תפקידים משמעותיים ובולטים אחרים

ב. בבתי ספר נפרדים: 

יש לתת את הדעת על השתתפות אבות במסיבות של הבנות ואמהות במסיבות של הבנים. חשוב בהקשר זה לדעת כי החמ"ד הוציא הנחיות לבתי ספר כדי למנוע מצב שבו אבות אינם מוזמנים למסיבות הסיום של בנותיהם. יש לקיים הידברות מול בית הספר בשאלה כיצד ניתן לייצר מסיבות שמאפשרות לבנות לבטא יצירתיות וגם לאבות להשתתף, הכל על פי השקפת הקהילה.

ערבי לימוד משותפים:

ערבי "אבות ובנים" ו"אמהות ובנות" הם פלטפורמה נהדרת ליצירת זמן איכות עם הילד/ה ולביסוס הרעיון של הקדשת עתים לתורה. עם זאת, ישנה חשיבות שהילדים ייחשפו לאפשרות לימוד גם עם ההורה מהמגדר הנגדי. לכן כדאי לפנות לצוות בית הספר ולהציע שערבי הלימוד יכונו "ערבי הורים וילדים" או במקרה של בתי ספר נפרדים "הורים ובנות" או "הורים ובנים". יתרון נוסף של גישה זו היא הכללתן של משפחות יחידניות.

בהקשר זה יש להתייחס גם לנושא הופעת דמויות תורניות בפני תלמידי בית הספר, בין אם במסגרת ערבי לימוד כנ"ל או במסגרות אחרות (כגון שיחות הכנה לאלול, לחגים וכו').

כיום קיימת כבר קבוצה משמעותית של נשים למדניות ומלומדות בעלות השכלה תורנית רחבה, חלקן הגדול בעלות ניסיון עם עבודה עם ילדים ונוער. מומלץ לפנות לצוות בית הספר ולהציע שמות של נשים שיכולות להעביר שיעור או שיחה. הילדים יזכו להכיר עוד דמות מופת וייחשפו לרעיון של נשים מלמדות תורה במרחב הציבורי כדבר שבשגרה.

דוגמה אישית מאמהות 

מבקשים ש"אחד האבות יכין דבר תורה"? עשי זאת בעצמך. זה דורש מאמץ, ונכון שלעיתים נמצא בסביבה המלומד המוכר שיכול לעשות זאת בהרבה פחות זמן. אבל חשוב להמחיש לילדים במעשים, יותר מבמילים, שהתורה שייכת לשני המגדרים.

למידע על נשים מרצות בנושאים תורניים:

אתר קולך: http://www.old.kolech.org.il/lectureship

מאגר "השמיעני": snip.li/lp0