דווקא בשיא האושר, רגע לפני החתונה, החלטנו לפרק את כל המוקשים העתידיים בדרך ולהתעמת עמם חזיתית. לבוא ולפתוח את כל הבעיות שעלולות לצוץ בעתיד ולדון בהן כשהחיוך והאמון עדיין על שפתינו. בקיצור - החלטנו לחתום על הסכם קדם נישואין. נשמע לי הכי הגיוני בעולם לדבר על דברים קשים כשאנחנו עדיין באופוריה. ליישב את המחלוקות כשאנחנו בשיא האחדות ופחות או יותר מסכימים על הכל ברוח טובה. בקיצור, לדבר כשהלבבות עדיין מרצדים בתוך אישוני העין.
כן, דווקא עכשיו, כשאני לגמרי בטוחה שבעזרת השם אחיה לנצח נצחים עם האיש היקר שלצדי. עכשיו, כשאני עסוקה בחלומות על הבית שנקים, על הנדנדה בחצר ליד עץ הלימון שבה ישחקו הנכדים העתידיים שלנו - זה הזמן המתאים ביותר לדון גם במחלוקות ובדברים שאיננו מסכימים לגביהם.
כשחיפשתי תבנית להסכם שכזה בין בני זוג, גלשתי באינטרנט וניסיתי למצוא נוסח שאוכל להזדהות עמו. כל הסכמי הממון למיניהם נראו לי מאוד פרקטיים וחסרי רגש, ובכל מקרה פחות מתאימים לי, מאחר שאינני אוליגרכית ואין לי חשבון בנק מנופח שצריך לאבטח רגע לפני החתונה. מה גם שפחות מטריד אותי איך יחולק הרכוש המשותף בינינו.
בין שלל ההסכמים הקיימים באינטרנט נתקלתי ב"הסכם לכבוד הדדי" מיסודו של ארגון קולך, שחובר על ידי הרב אלישיב קנוהל, הרב דוד בן זזון והטוענת הרבנית ד"ר רחל לבמור. טוב שיש מי שחשב על הנשואים שבדרך. לפני הכל, לכדו את תשומת לבי שורות הפתיחה של ההסכם: "הואיל והאיש והאישה הסכימו ביניהם להינשא בחופה וקידושין כדת משה וישראל, והואיל והם מתכוונים לנהוג כבוד אחד כלפי משנהו וליישב חילוקי דעות ביניהם בהגינות ובדרכי נועם, והואיל ובני הזוג הסכימו להשתית את חיי נישואיהם על יסודות של אהבה, אחווה, שלום, שוויון, כבוד, התחשבות, הגינות ואכפתיות הדדיים". עם פתיחה שכזו אי אפשר שלא להסכים.
ההסכם לכבוד הדדי כולל בתוכו סעיפים רבים הנוגעים להסכמה משותפת במקרה שבו בני הזוג חלילה יחליטו להיפרד בעתיד. אבל אנחנו הוספנו לו את תיאום הציפיות שלנו להווה. בין כל בני זוג ישנם פערים בהשקפה או באופן ההתבוננות על החיים. טרחנו לעבור נושא נושא ולבחון היכן יש לנו חילוקי דעות, ובאילו מקומות אנחנו מוכנים לבוא זה לקראת זה ולהיפגש באמצע. את ההבנות המשותפות הוספנו להסכם הכללי.
באשר להמשך, לא רק שאין מה להתרגש מלדבר על תרחישים של פרידה עתידית חס וחלילה. להפך, בעיניי חובה על כל זוג להגדיר מראש מה יקרה אם החבילה תתפרק בצער רב יום אחד. לפי הסטטיסטיקה כל זוג שלישי בישראל מתגרש. במקרים רבים התהליך מגיע להתכתשות ממושכת בין בני הזוג. כמה צער ועוגמת נפש ניתן היה למנוע אילו אנשים היו מוכנים להתעמת עם המציאות הרבה לפני, כשהם עדיין ברוח טובה ובשמחה ולא תחת כעס, מתח, ומלווים בעורכי דין שמייעצים עצות אחיתופל כדי לקבל עמלה. בהסכם יש סעיפים רבים שמטרתם למנוע גירושין, כמו הסכמה על תקופת צינון או מגשר – כל הדרכים למנוע מזוג לפרק את החבילה מתוך דחף רגעי.
אני מאחלת לעצמי שלעולם לא אהיה חלק מהסטטיסטיקה הזו. שאם אחד מכל שלושה זוגות צפוי להתגרש - אני אהיה בשניים האחרים. ויש את כל הסיבות הטובות שאכן כך יהיה.
עכשיו, כשניסחנו את ההסכם, ואני יודעת שיש תיאום ציפיות מלא בכל תחומי החיים ביני לבין בחיר לבי, אני רגועה ושקטה. אני יודעת שגם אם חלילה יום אחד נרצה ללכת איש - איש לדרכו - הדבר ייעשה בנועם, בדרך ארץ ומתוך כבוד הדדי. אחרי שניסחנו את החוזה אני פנויה להתחיל את העבודה על בניין הבית. עכשיו אפשר לחשוב בנחת על השמלה, על החופה, אם לחגוג בערב או בבוקר, מי יהיה הרב, כמה אורחים נזמין. עכשיו, כשהלבבות פועמים בקצב אחיד, אפשר בהחלט לצאת לדרך חדשה.