ליל הסדר

"כי גרים הייתם בארץ מצרים"

הרב יובל שרלו
  • בתורה אנו קוראים "וגר לא תונה ולא תלחצנו". לדעת ההלכה מדובר באיסור אונאת גר צדק. מהפשט עולה כי הכוונה היא גם לזר, שכן לא גרי צדק היינו במצרים כי אם זרים המתגוררים שם ועל כן נראה שיש חובת הימנעות מאונאת גר הנוגעת לכל זר המתגורר בתוכנו, אם כי היא אינה באותו תוקף של איסור אונאת גר צדק.

    קרא/י עוד >>

    אחד בפה ואחד בלב

    דוד שפרבר
  • דוד שפרבר טוען שיש כוח רב בפרקטיקה הניאו-אורתודוקסית, שאומרת ומקיימת את מה שהיא אינה מאמינה בו כלל וכלל. שפרבר מציע להמיר מחיקה וצנזור במודעות להקשר היסטורי ולמקום שממנו נובעים הדברים. כך, לדבריו, הופכים המקורות מבעיה לאתגר.

    קרא/י עוד >>

    בין בצק פריך לקרביים של קרפיון ממולא

    חוה פנחס כהן
  • הנשים, ההגדה והזיכרון. הנשים, כי החג נישא על יכולתן לנהל את ההפקה המורכבת הזאת, של ריכוז המשפחה סביב השולחן,  כמה דורות וגם שובל של זיכרון. זיכרון הטעמים של מאכלי החג, של הסבתות והאמהות, זיכרון הבגדים והנעלים החדשים זיכרון הבית המתהפך על פניו כדי לגרש כל חמץ.

    קרא/י עוד >>

    ליל הסדר כהפקה משפחתית

    דינה ספראי
  • האם מתחולל תהליך של מעבר מליל סדר בסגנון סמכותי של "עורך ומסובים" לסגנון "חברותא", ומהדגשה של הטקסט להתמקדות רבה יותר בוויזואליה ובהפעלות? ומה קובע את ההבדלים בסגנונות, האם אופי מסוים של נשים - הוא המצמיח סדר שוויוני יותר, ואולי ההיפך, דפוס משפחתי משתף, מצמיח את הנשים?

    2009-03-30

    ליל הסדר כהפקה משפחתית - ומה מקומן של הנשים בסיפור הזה?

    "האם  אתם מכירים נשים שמתרכזות לקראת ליל הסדר בתכנים של הערב?" את השאלה הזו הפניתי  לחברות רבות בחודש האחרון. התשובות היו פחות או יותר:  "עזבי. אף אחד לא יעשה את עבודת הניקיון במקומנו וגם לא את  הבישול ועריכת השולחן. אם הגעתי שפויה לליל הסדר, דיינו "

    אבל בכל זאת, לאחר מאמץ קטן,  החלו להגיע ידיעות, על ה'סדר של ליאת', 'הסדר אצל יונה' , וכמובן.. הסדר של 'משפחת ציון', שהוציאו לאור את "הגדה ישראלית".

    מלבד כמה רעיונות רציתי לבדוק האם הנשים שמפיקות גם את הצד התוכני של ליל הסדר הן סוג של "סופר-וומן", כאלה שעושות הכל תמיד מושלם, זריז ונטול-מאמץ? או שמדובר בהתנהלות צוותית, וסוג של "ראש אחר".

    האם מתחולל תהליך של מעבר של מליל סדר בסגנון סמכותי של "עורך ומסובים",  לסגנון "חברותא", ומהדגשה של הטקסט להתמקדות רבה יותר בוויזואליה ובהפעלות? ומה קובע את ההבדלים בסגנונות, האם אופי מסוים של נשים - הוא המצמיח סדר שוויוני יותר, ואולי ההיפך, דפוס משפחתי משתף, מצמיח את הנשים? רשות הדיבור לנשים שתופסות מקום מרכזי ופעיל בחלק התוכני של ה"סדר".

    ליאת חפר

    "אצלנו 'ממציאים' כל שנה את ליל הסדר מחדש: בוחרים רעיון, לפי הגיל של הילדים, לפי המוזמנים וכל מה שעולה על הדעת". 

    את ליאת חפר מבני דרום, מורה בחטיבת ביניים, בגיל 30 פלוס, מצאתי בעיצומו של מעבר דירה. "אתמול", כך היא  סיפרה לי, "העברתי את הקרטונים של ליל הסדר. לא של הכלים, אלא של התוכן, "הדפים".  אצלנו 'ממציאים' כל שנה את ליל הסדר מחדש: בוחרים רעיון, לפי הגיל של הילדים, לפי המוזמנים וכל מה שעולה על הדעת.


    ההגדה של משפחת חפר . "תרגומים שלנו, משחקים ותמונות משלנו"

    מהשנה השלישית לנישואינו, לאחר שמיצינו  את הדילוגים בין ההורים שלו להורים שלי, החלטנו  דן ואני לקיים את ליל הסדר אצלנו, ומי שרוצה - מוזמן! "היינו אז זוג צעיר, דירה קטנטונת, אבל נכנסו 20 איש!".

    ליאת מסבירה: "אני מתחברת לתוכן של הסדר, ומאוד לא מתחברת לליל הסדר כסוג של סעודה חגיגית שעליה עובדים כל כך קשה עם כל העצבים, הזמן והלחץ, ואחר-כך יושבים מותשים עם המשפחה".

    קריאת ההגדה מתקיימת בסלון, על פופים וכריות. לוקחים ספסלים נמוכים ומניחים עליהם את הקערה. רק ב"שולחן עורך" מתיישבים ליד שולחן האוכל.

    כל שנה אנחנו בוחרים נושא שהוא קו הרצף של כל ה"סדר". שנה אחת החלטנו שתיאטרון הוא הקו המוביל. המחזנו את כל ההגדה, בשיתוף עם הילדים, והוספנו שירים. במקום לדבר 'גבוה' מעל הראש של הילדים, העברנו את הסדר בשפה ברורה ומובנת להם, שפה שלנו, סגנון שלנו. כל הערב היה הצגה אחת גדולה.

    שנה אחרת ליל הסדר התבסס על תמונות של ציירים שקשורות להגדות וליציאת מצרים. שיחקנו משחק שבמהלכו גילינו את התמונות, ובסוף הערב שוחחנו עליהם וראינו מה אנחנו חושבים עליהם.

    בליל סדר אחד שמנו תבניות ביצים ריקות באמצע, ולכל משפחה היו אגוזים בצבע אחר, ובמהלך כל הסדר הבאנו חידות, שאלות ותהיות שקשורות לרצף של ההגדה, והיה משחק תחרותי בין כל המשפחות.

    פעם אחרת, כל אחד קיבל לוח עם מלים ועל כל מילה היו סוכריות. הראשון שגילה שהגיעו בהגדה למילה מהריבוע שלו,  היה צריך לגלות מתי מגיעים למלים שברשותו. חילק לכולם סוכריות, וקיבל חידה, ואח"כ היה צריך להוסיף משהו על הקטע. הקטנים קיבלו תמונות במקום מלים. בליל הסדר הזה כולם עקבו בדריכות מיוחדת אחרי כל מילה בהגדה.

    בשנה שעברה היינו מעט מאוד. 12. הילדים חששו: מה? נעשה לעצמנו? זה יהיה משעמם. פחדנו שנהיה מעט. ואז עשינו את ההגדה שלנו. הוספנו לנוסח ההגדה, בכתב שונה 'תרגומים' שלנו, פירושים שלנו, וגם משחקים ותמונות שלנו. יכולנו לעשות לעצמנו כמשפחה, כי אנחנו היינו הגרעין המרכזי בליל הסדר. הגדה שלנו, עם ההדפסות והניילונים - זה היה כיף מיוחד.

    האביזר המבוקש ביותר של משפחת חפר הוא 'הקזינו'. ליאת: "שנה אחת היינו במקום מצומצם ורוב האורחים היו לא דתיים, וביניהם הרבה בני נוער. ביקשנו מהם דבר אחד: שלא יעזבו באמצע הסדר, ושברתי את הראש איך לעשות את הערב כך שיתאים לכולם. זה היה אתגר מחשבתי לא פשוט. בסופו של דבר בניתי גלגל כמו בקזינו וכל הערב היה משחק אחד מתמשך. כל אחד קיבל מראש 'מטבעות' שבהן היה יכול להשתמש ולהרוויח. כל אחד מהמסובים סובב את הגלגל בתורו, ויצאה לו משימה לשיר, לחבר חידות, לקרוא קטע ולומר 'מה הקטע הזה אומר לך'. הערב הזה עבר כל כך מהר!!!"

    אתם מקצרים את הטקסט?

    "אין צורך. את הטקסט עצמו אפשר לקרוא ברבע שעה. רק בשנה הראשונה כשהילדים היו מאוד קטנים קיבלנו מהרב היתר לדלג על המדרשים עם החשבונות של המכות. כעת, כשהילדים גדלו, זה נהפך לשעשוע מתמטי. אני תוהה מה יקרה כשנהיה רק מבוגרים בסדר.. אבל גם לזה נמצא פתרון".

    וההכנות? ליאת: "הניקיונות הם ברובם 'נקיונות אביב' ואפשר לגמור שבועיים לפני החג. אני מאוד מתוקתקת בעניין האוכל. 3 ימים לפני פסח דן קונה, יומיים לפני החג אני אופה, יום קודם אני מבשלת. וזה נגמר. אמא והבעל עוזרים . לא כזה סיפור...".

    ליאת חפר היא חברת בני דרום, נשואה ואמא לארבעה מתוקים עוסקת לסירוגין בחינוך והוראה בקבוצת יבנה סטודנטית לפסיכודרמה

    יונה עפרוני 

    "כמובן שמקומם של הילדים לא נפקד ואני ממחיזה איתם שיר של חג או מדרש בליווי תחפושות"

    יונה עפרוני, (בת  40 בערך) היא טיפוס של אוצרת אומנות, למדה תולדות האומנות, מתמחה ביודאיקה, כך שאל הגדה של פסח ואל היצירתיות היא מתחברת באופן טבעי:  "הרציונל של הסדר אצלנו" אומרת יונה: "הוא שילוב של תוכן וחן תוך שיתוף מריבי של המסובים. כל מי שידבנו ליבו מוזמן לתת פירוש לקטע מתוך ההגדה. כמובן שמקומם של הילדים לא נפקד ואני ממחיזה איתם שיר של חג או מדרש בליווי תחפושות, למשל סיפור משה בתיבה או מדרש על משה רועה הצאן שהציל את הגדי ובזכות זה ה' עשהו רועה לעם ישראל, ואז אחד הילדים המצטיין בפעייה הוא הגדי. את השיר "חד גדיא"  אנו שרים בליווי בובות יד או אצבע ועליו להרימו בהגיע האות ע"פ השיר. כל אחד בוחר את הבובה המתאימה לו: גדי, כלב ,חתול, יש בובות שקשה למצוא אז משתדלים להיות יצירתיים, ול"מיא" למשל מביאים כוס מים או תמונה של ילדה ששמה מאיה. תוך כדי הסדר אני "מזרימה" חומרים לשולחן, למשל אוסף של ציורי 'ארבעת הבנים' שיש לי, או קריקטורות וקטעים  שאספתי עם השנים שעוסקים באופיו המיוחד של הערב, למשל קריקטורה נהדרת של דניאלה דקל- לונדון על איך מאלתרים כסאות לכולם, או ההגדות מיוחדות בסגנון "איפה אפי" או "פופ-אפ" זה טוב בעיקר לבני הנוער. חשוב שתהיה זווית הומוריסטית".


    יונה עפרוני

    יונה משקיעה בעיצוב השולחן. (באסתטיקה שלו) השולחן ערוך בבסיס כבר ב-8 בבוקר, הצבעים תואמים. כל שנה היא מעצבת חבקים חדשים למפיות.  לכל אחד יש כרטיס עם שמו על נייר דמוי מצה או דמות מנייר בסגנון תנ"כי שמודבק אליה הפנים של בן המשפחה . כל הפיצ'פקעס האלה מאד מוסיפים לאווירה. ואיך מתארגנים? ליונה יש כמה טיפים: "קודם, להפעיל את מי שסביבך, כל מה שמישהו אחר יכול לעשות מלבדך, נותנים לו לעשות". בעיקרון שני בני הזוג, יונה ועידו, עורכים את הסדר ביחד. "קשה להצביע על חלוקה של תפקידים, זה פשוט ביחד".

    דבר נוסף: תכנון מוקדם. החג לא מגיע בהפתעה  וצריך לתכנן את הזמן היטב, ואם לא מספיקים משהו אז תמיד יש שנה הבאה כי הרבה פעמים עם העשייה מגיעים הרעיונות ואז כבר אין זמן.

    לפעמים אין ברירה ומגלים שעות חדשות על השעון, בדרך כלל אצלי מוקדם בבוקר. לפעמים אני בעצמי לא מבינה איך אני מצליחה לעמוד בכל המטלות ולהספיק מה שרציתי".

    יונה עפרוני היא בוגרת אוניברסיטת בר אילן בספרות עברית ואמנות יהודית. רכזת התרבות ופעילה במערך החינוך הלא פורמלי בקיבוץ יבנה. נשואה לעדו, חמישה ילדים

    משפחת ציון, מרואיינת - חפצי ציון מוזס

    "כל אחד מבני המשפחה והאורחים בוחר את החלק שהוא מנחה. אין קול אחד, למשפחה כולה יש חלק ביצירת ההגדה אבל את מירב העבודה עשו אחי ואבי- מישאל ציון ונעם ציון".

    בשונה ממשפחות חפר ועפרוני, אצל משפחת ציון, הירושלמית, הסדר היצירתי הוא מסורת שעוברת מדור לדור, ואת התוצאה אפשר לראות ב"הגדה הישראלית" שאותה הוציאה המשפחה לאור.

    הנשים כמובן לוקחות חלק יותר גדול בהכנות לקראת החג, אבל בסדר עצמו - כולם שותפים. אין עורך סדר אחד.חפצי מספרת: "חודש לפני החג רושמים את כל האופציות, על פי הסדר, וכל אחד מבני המשפחה והאורחים (בדר"כ האורחים משלשים את כמות האנשים) בוחר את החלק שהוא מנחה. אין קול אחד. כל אחד בוחר את הסגנון שלו וכל אחד מביא את הדברים שמתאימים לעולמו.

    המנחה מתחיל וכל אחד יודע מתי תורו, והתכנים שונים לפי מה שכל אחד מביא. הקבוע - הוא

    ...
    קרא/י עוד >>

    לילי פסח” לחוה שפירא: על הדרת נשים והכלתן ליל הסדר כמשל"

    ד"ר יעל לוין
  • הסופרת המשכילה בעלת התודעה הפמיניסטית חוה שפירא קנתה לעצמה בצעירותה ידיעות תורניות רבות. בדברים הבאים אני מבקשת להתמקד בתיאור חוויותיה האישיות בליל הסדר, כפי שבאו לידי ביטוי ברשימתה האוטוביוגרפית "לילי פסח", על רקע עדויות אחדות שיש בידינו בדבר נשים למדניות אחדות.

    קרא/י עוד >>

    עוני, עבדות וגרות

    פרופ' חנה קהת
  • וכי אין חובת צדקה וחסד על אנשים עשירים ומאושרים שמימיהם לא חוו את העוני, העבדות והגרות? התשובה, לפי כל המקורות הללו, היא לא! לפי התורה מטרת הגרות העבדות והעינוי בגלות מצרים הייתה לצרפנו וללמדנו לנהוג כראוי בזולת ובמיוחד בחלש בשעה שנהיה לעם ריבוני.

    קרא/י עוד >>

    על ´מתן תורה´ פרטי וציבורי

    אסתר פישר
  • ימי הולדת, הן של אדם, הן של מוסד והן של אומה, הם זמן לחשבון נפש: מה עשינו עד כה ומה עוד נותר לעשות? זהו, אמנם, זמן לחגוג ולהתגאות על הישגים קיימים, אך בו-בזמן גם לסמן הישגים נוספים ולחתור אליהם. כך, כאמור, עולה גם מהפיוט "דיינו", אותו אנו קוראים מדי שנה בליל הסדר.

    קרא/י עוד >>

    תודעת החופש אי אפשר יהיה יותר לסלק

    זהבה פישר
  • בליל הסדר לפני כשנתיים קראתי למשפחתי עמוד אחד מתוך הספר "חמדת" של טוני מוריסון. ספר זה הוא רומן ריאליסטי נוקב שהסיפור שהוא מספר שזור לבלי הפרד ביסודות פנטסטיים. יחד עם זה הוא גם ספר לימוד  (text book)ראשוני, בסיסי וכמעט בלבדי למי שרוצה באמת לדעת מהי עבדות ומהי חירות.

    קרא/י עוד >>