דמותה של מרים על פי המשוררת יוכבד בת מרים.
האמפתיה כלפי האישה הנדרשת לרדת בלילה ל"גורן הזר", נובעת מתחושת השיתוף הנשית שבין המשוררת לבין גיבורת השיר. יתר על כן: חשוב למשוררת להדגיש כי המניע היחיד לירידתה של רות לגורן היא השבועה שנעמי השביעה אותה, ולא כל מניע זר.
