אין סתם דמויות - או: מי את אלישבע

פרשת וארא מלאה בהתרחשויות משמעותיות. לשונות הגאולה, משה ואהרון הניגשים אל פרעה, ותחילת מכות מצרים. אולם בין לבין, בתוך תיאור השושלת של משה ואהרון, ישנן שתי נשים המוזכרות בשמן. יוכבד, אמם של אהרון ומשה, ואלישבע - אשת אהרון. מי היא אותה אלישבע? מה אנו למדות עליה מהמדרשים? הרב'  אביטל אנגלברג מזמינה אותנו למסע בין המקורות לחיפוש אחר אלישבע. 

פרשתנו מלאה בהתרחשויות משמעותיות. לשונות הגאולה, משה ואהרון הניגשים אל פרעה, ותחילת מכות מצרים

אבל-
בין לבין, בתוך תיאור השושלת של משה ואהרון, יש 2 נשים המוזכרות בשמן, [כל שאר הנשים שם הן 'ולקח לו אשה מבית..]
האחת, יוכבד, היא חלק מהסיפור. היא שלחה את ביתה והצילה את משה בפרקים הקודמים, אך האשה השניה המוזכרת בשמה- היא  לכאןרה נוכחת ללא סיפור..
אלישבע אשת אהרון.

לכל איש יש שם, אך לנשים בתורה- פחות. ולכן- אם ישנה דמות נשית המוזכרת בשמה, אנו מבינים שכנראה יש לה חשיבות, והדרשנים מנסים למצוא את הסיפור מאחורי הדמות.
הזכרתה של אשה בעלת שם ופנים, אך ללא סיפור היא כר פורה לעבודת דרשנות.
ובפרשתנו- עומדת אלישבע, ומרגע שיש לה שם, יש לה פנים ויש לה סיפור.
מהו סיפורה?

בפשט- היא בתו של עמינדב. אחותו של נחשון בן עמינדב. יש לה ייחוס. זהו הדבר היחיד, מלבד שמה, המוזכר עליה. לכן- ייחוסה עומד במרכז רבים מהמדרשים עליה. בחתונתה היא המשלבת בין הייחוס של הכהונה [אהרון] לייחוס של המלוכה [דוד הוא מצאצאי עמינדב]:

בראשית רבה פרשת ויחי פרשה צז
ועוד משבט יהודה יצאה אלישבע אם הכהונה שנ' ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב וגו' (שמות ו כג), ועוד משבט יהודה יצא נחשון בן עמינדב ראש לנשיאים. כלומר- היא, היוצאת משבט יהודה, שבט ההנהגה, היא הופכת להיות 'אם הכהנים', המחברת בין הכהונה לנשיאות, להנהגה. בבראשית רבה היא המיוחסת, היא מביאת הכבוד לשבט יהודה. במדרשים אחרים, היותה זכאית לכבוד הוא מפאת כוד משפחתה:

מסכת בבא בתרא דף קי עמוד א
אמר רבא: הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר: "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון". ממשמע שנאמר בת עמינדב, איני יודע שאחות נחשון היא? מה תלמוד לומר אחות נחשון? מכאן, שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה. תנא: רוב בנים דומין לאחי האם.

זו הדרך לבדוק שהיא הראויה. אחיה הם מרכז הייחוס. אך חז"ל לא מסתפקים בניתן לכאורה לקרוא בפשט, אלא ממשיכים לחקור את דמותה העלומה. משהו בנוכחותה הקיימת אך החסרה, במיקומה כ'אשת אהרון'. מעלה את מקומה בטרגדית בניה.
למרות שבפרשת שמיני, בה מסופר על חטאם של נדב ואביהו, היא כלל לא נזכרת, המדרשים חיברו בין שמה, המוזכר בפרשתנו בהקשר של שלשלת יוחסין מפוארת, לבין רגעי השפל של חטא בניה. 'וידם אהרון'. גם היא נודמת.

חכמים מבקשים להראות לנו את אובדנה הנורא, ומדוע היה אובדנה קשה אפילו יותר מזה של אהרון.

שיר השירים רבה פרשה ג סימן ז
"מי זאת עולה מן המדבר" – מדבר באלישבע בת עמינדב. אמרו: אלישבע בת עמינדב ראתה חמש שמחות ביום אחד: ראתה יְבָמָהּ מלך, ואחִיהָ נשיא, ובעלה כהן גדול, ושני בניה סגני כהונה, ופנחס בן בנה  משוח מלחמה. כיון שנכנסו בניה להקריב יצאו שרופין ונהפכה שמחתה לאבל, מיד נעשית כתימרות עשן. 

היא לא נוכחת בשמה בפרשת שמיני, אך היא 'האקדח במערכה הראשונה', החכמים מציבים אותה באותו רגע של החטא, ולקשרו לעמידתה בפרשתנו. לקשר בין אותו רגע של אושר עילאי, שהיא הניצבת ובמרכזה כל משפחתה עולה לגדולה, וברגע שאמור לבטא את האושר הגדול ביותר, רגעי השיא של משפחתה, ההופכים לרגעקשה מנשוא של אובדן השמחה, ולהציבה כדמות טראגית- מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

ומתארים:

מדרש משלי (בובר) פרשה לא סימן מד
"עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" (משלי לא כה)14 – זו אלישבע  בת עמינדב שראתה ארבע שמחות ביום אחד: אחיה נשיא, ובעלה כהן גדול, ואחי בעלה מלך, ושני בניה פרחי כהונה.15

 מדרש משלי לא ממשיך לרגע שאחרי, אך לא ניתן להתעלם מאותו הרגע. חז"ל מתדיינים כמה שמחתה היתה גדולה- כדי להביע כמה הכאב והאכזבה היתה קיצונית. חז"ל מתייחסים לשמחה רבה מדי המובילה לעין הרע וצרה, ואולי מאשימים גם את אלישבע במות בניה:

קהלת רבה פרשה ב סימן ב
"לשחוק אמרתי מהולל" – מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב. אלישבע בת עמינדב ראתה ד' שמחות ביום אחד, משה יבמה מלך, נחשון אחיה נשיא ראש כל הנשיאים, אהרן בעלה כהן מלובש אבני אפוד, שני בניה סגני כהונה, וכיון שנכנסו להקטיר שלא ברשות נשרפו ונהפכה שמחתה לאבל. הוי אומר: "ולשמחה מה זו עושה" שנאמר (ויקרא ט"ז) אחרי מות שני בני אהרן וגו'.

אבל האם באמת הסיבה היתה שמחתה המרובה? המדרשים מספרים לנו את הפער בין הידוע לשאלה. בשונה מהמדרשים המוסיפים את תגובתה של  רחל לעקידת בנה, כאן המדרשים אינם מספרים על תגובתה, אלא על עומק כאבה. ללא תגובה.

היא אינה מדברת. אך היא נוכחת ונוכחותה מורגשת- כבר מבתחילה. מעין דמות על הבמה, הצופה בהתרחשות- מהצד.
ללא טקסט. היא צופה.
צופה נוכחת.
ידה אפילו לא נשלחת- אל אהרון, ומבטו לא מופנה אליה.
אבל היא נוכחת.

אולי היא קמחית. שמתו כל 7 בניה והיו כהנים גדולים. אולי היתה אחת המיילדות. ואולי היתה 'רק' אשת אהרון, המביאה את הכהונה למלוכה, והעומדת לה בשקט- ותידום אלישבע.
אך נמצאת. לבניה. לבעלה.
ורק האלוהים ידע את כאבה. ותגובתה.

האשה הלא נראית. הלא נשמעת. אך הנוכחת.
את כאבה הגדול מספרים לנו,
אך מה קורה בעקבותיו? איך היא מתמודדת?
היא נמצאת בספור המדרשי- עד לרגע הנורא,
ושם- גם המדרשים נאלמים.
היכן היא?...