פרשת וישלח ובמרכזה דמותה של דינה, מזמנת לנו דיבור על פגיעות מיניות, על מצוקת הנפגעות והנפגעים, על אחריות ציבורית, ועל היחס לפוגעים. מסורת וותיקה בקולך היא להקדיש את דרשות השבת להעלאת המודעות ולשיח פתוח על התפקיד שלנו כחברות ושותפות בקהילה. אספנו עבורכן מספר מקורות שנכתבו על ידי חברות קולך ושותפות לדרך בעבר ובהווה
סבא של מיכל קמפניינו היה בעל תוקע וגם בנו אחריו. לכן היה טבעי בשבילה להתחיל לתקוע בשופר בעצמה במסגרת מניין לנשים בלבד. בשיחה עם "חדשות כיפה", היא מסבירה על התופעה, המתנגדים והרקע ההלכתי
פרשת בשלח סימנה מים – קריעת הים והמעבר בתוך המים, צמא ורעב וחיפוש מים בסלעי המדבר. מיד לאחר שירת הים, מופיע סיפור קצר ומסתורי, בו העם צמא למים, וכשמגיע אליהם לבסוף, הריהם מרים ובלתי ניתנים לשתייה. בעקבות תלונות העם, משה צועק לה' והוא מורה לו לקחת עץ ולהשליך אל המים כך שהרכבם ישתנה ויהפכו ראויים לשתייה – "וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם"
פרשת בלק
"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט), קובע בלעם בן בעור, נביא אומות העולם, המביט באהלי ישראל מראש צורים - ספק מברך, ספק מקלל, ספק מתאר מציאות. עד היום מהדהד משפטו בקרבנו ואנו ספק מאמצים, ספק דוחים, ספק מאפשרים לנבואה להגשים את עצמה.
אל המקום המיוחד והעל-זמני השמור למרים הנביאה בקרב נשים, נחשפתי לראשונה לפני שנים לא מעטות במפגשים עם מסרניות, ששיתפו בנוכחות של מרים הנביאה בחייהן, ובתפילה המיוחדת הנושאת בקשה למרים ולבאר המתגלגלת, הנאמרת על ידן בכל מוצאי שבת
