כנגד ארבע נשים - מדרש נשי על חכמה ותלמידות חכמים
חוברת מדרשים ודברי התורה על חכמה ותלמידות חכמים לקראת הפסח, זמינה להורדה והדפסה.
מאמר על בתי התוספת ומקורותיהם מתוך "השמיעיני את קולך", ספר העשור ל"קולך"
מה לנשים ולאמצע הלילה?
הקרובה 'אז רוב נסים הפלאת בלילה' ('ויהי בחצי הלילה' על בסיס שמות יב, כט), שנתחברה בידי הפייטן יניי והנאמרת אף במסגרת ההגדה של פסח,1 מונה שורת אירועים שקרו בליל ט"ו בניסן, בדומה ליציאת מצרים שהתרחשה במועד זה.
הפיוט בוחן את המאורעות מנקודת ראותם של הגברים הנוגעים בדבר. ההידרשות העקיפה היחידה לדמות נשית היא הנאמר:
דַּנְתָּהּ מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה.
שורה זו מוסבת על אבימלך, אשר לאחר שנטל את שרה נגלה אליו הקב"ה בחלום לילה והודיעו:
"הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ, ג).
בעקבות זאת השיב אבימלך את שרה. במקורות מדרשיים לא נזכר מפורשות כי נטילתה אירעה בליל פסח, אולם בשורת מקורות מדרשיים נאמר שהתגלותו של הקב"ה אל אבימלך היתה בלילה זה.2
בספרות המדרשית קיימות במפוזר התייחסויות לאירועים שקרו לדמויות נשים בליל פסח. על יסוד המקורות הללו חיברתי בשנת תשס"ב שני בתי תוספת לפיוט 'ויהי בחצי הלילה', המעלים את זיקתן של דמויות נשים מאמהות האומה לליל יציאת מצרים.
בתי תוספת אלה התפרסמו לראשונה באותה שנה בגיליון ניסן של קולך. בתי התוספת התפרסמו בנוסח מעודכן במדרשי בתיה בת פרעה: עיון נלווה לליל הסדר, מאת כותבת שורות אלו, שיצא לאור בדפוס בירושלים לקראת פסח תשס"ד (עמ' 54-58), והם מובאים כאן לפי נוסח זה. הם נדפסו בנוסח זה בבמות רבות, ולאחרונה ב'השמיעיני את קולך', ספר העשור ל'קולך' וכן בקובץ 'דִּרְשׁוּנִי: מדרשי נשים', בעריכת נחמה וינגרטן-מינץ ותמר ביאלה.
בתי התוספת ל'ויהי בחצי הלילה' התקבלו מכבר בציבור, והם נאמרים במקומות רבים בליל הסדר. הם מיועדים להיות נישאים עם סיום אמירת הפיוט 'ויהי בחצי הלילה' לא בידי נשים בלבד, כי אם על ידי כלל המסובים.
בתי התוספת שומרים על תבניתו המקורית של הפיוט, תבנית אשר בה כל בית הוא בן שלוש שורות, אם כי הקרובה המקורית אינה מחולקת לבתים, אלא השורות באות בזו אחר זו. המאורעות המוזכרים בבתי התוספת מופיעים, כבפיוטו של יניי, בסדר כרונולוגי של התרחשותם.
הוספת בתים לפיוטים במועד המאוחר להיווסדם שלא בידי מחבריהם, היא תופעה מוכרת ומתועדת, ובכלל זה אפשר להזכיר את הפיוט הנודע 'מעוז צור'.3 אוצר המילים שבו נעשה שימוש בבתי התוספת ל'ויהי בחצי הלילה' נטול מספרות חז"ל, עד שקשה להבחין בשוני סגנוני בין לשון הפיוט המקורי ובין לשון בתי התוספת. כשם שבפיוט המקורי נקראות הדמויות בכינויים מאפיינים, אף בבתי התוספת מרבית הנשים – למעט אסתר – נתכנו שלא בשמותיהן הפרטיים.
להלן מובאים שני בתי התוספת לפיוט 'ויהי בחצי הלילה' ולאחריהם יידונו בפירוט המקורות שעליהם הם מושתתים.
וזה נוסח בתי התוספת:
בְּרִית הִבְטַחְתָּ אֶת רֹאשׁ הָאִמָּהוֹת לַיְלָה
מוּבֶלֶת לְבֵית פַּרְעֹה וְלַאֲבִימֶלֶךְ הִצַּלְתָּ לַיְלָה
מְשׁוּלַת שׁוֹשַׁנָּה יָעֲצָה לְהַחְלִיף הַבְּרָכוֹת בַּלַּיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
צָעֲקָה הַיּוֹלֶדֶת וְהִכִּיתָ רֵאשִׁית אוֹנִים לַיְלָה
בְּכוֹרָה מִלַּטְתָּ לֹא יִכְבֶּה נֵרָהּ בַּלַּיְלָה
הֲדַסָּה עֲסוּקָה הָיְתָה בִּסְעוּדָתוֹ שֶׁל הָמָן בַּלַּיְלָה
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
שתי השורות הפותחות של בתי התוספת מוסבות על שרה אמנו, כשם שבפיוטו של יניי מתייחדות שתי השורות הראשונות לאברהם אבינו.
השורה הראשונה מתייחסת להבטחת הקב"ה לשרה בברית בין הבתרים, כאשר לפי הנזכר במקורות מדרשיים נכרתה ברית בין הבתרים עם אברהם בליל ט"ו בניסן.4 אמנם על-פי פשט לשון המקרא הברית כוונה לאברהם בלבד, ואולם על-פי הנאמר במדרש שכל טוב נכללה שרה אף היא בברית זו:
"ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית"… "לאמר" (בראשית טו, יח) להבטיח גם את שרה (רבינו מנחם ב"ר שלמה, מדרש שכל טוב, בראשית טו, יח).
שרה מתכנה 'רֹאשׁ הָאִמָּהוֹת' בשורה הנדונה על יסוד הביטוי הדומה 'ראש לכל האמהות' שבו היא קרויה בבראשית רבתי (כג, א).
השורה השנייה על אודות שרה בבתי התוספת ל'ויהי בחצי הלילה' מתייחסת לאירוע הקושר אותה באורח מפורש וגלוי לליל פסח. על-פי הנזכר בפרקי רבי אליעזר, אירעה נטילתה לבית פרעה בלילה הראשון של פסח, וזאת בהתאם לתפיסה 'מעשי אבות-אמהות סימן לבנים'.
ר' יהושע בן קרחא אומר באותה הלילה שנלקחה שרה אמנו ליל יום טוב הפסח היה, והביא הב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים גדולים להודיע שכך הוא עתיד להכות את עם ארצו, שנ' "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים" וכו' (בראשית יב, יז), במצרים כתיב "עוד נגע אחד אביא על פרעה" (שמות יא, א), וכי נגעים היו והלא מכת גדולי מצרים היו והמכות נמשלו בנגעים, לכך נאמר "וינגע ה' את פרעה", וכו' (פרקי ר' אליעזר, מהדורת היגער, פרק ששה ועשרים).
למרות שבמקרא עצמו נטילת שרה לבית פרעה קודמת לברית בין הבתרים, הרי שלפי מקורות מדרשיים התקיימה ברית בין הבתרים חמש שנים קודם יציאת אברהם ושרה מחרן.5
דמות נוספת הקשורה לליל פסח היא רבקה אמנו. בפרקי רבי אליעזר נאמר שיוזמתה להחלפת הברכות היתה בליל פסח. לפי הנזכר שם, בהגיע ליל יום טוב של פסח קרא יצחק לעשו בכורו ואמר לו:
בני הלילה הזה העליונים אומרים שירה, הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים, היום הזה ברכת טללים, עשה לי מטעמים, עד שאני חי אברככה (שם, פרק שלשים ואחד).
שעה שהלך להכין את המטעמים נתעכב. רבקה נכחה בכך ואמרה לו ליעקב בלשון דומה:
בני הלילה הזה אוצרות טללים נפתחים, הלילה הזה העליונים אומרין שירה, עשה מטעמים לאביך ויאכל עד שהוא בעודו חי יברכך (שם).
בדרך זו נתחלפו הברכות.
הכינוי 'מְשׁוּלַת שׁוֹשַׁנָּה' בו מתכנה רבקה מכוון לתיבות "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים ב, ב) שנדרשו עליה במשמעות שעל אף שאביה, אחיה ובני מקומה היו רמאים, היא לא למדה ממעשיהם (בראשית רבה, פרשה סג, ד, ומקבילות).6 לשימוש במוטיב זה נודע משנה חשיבות על רקע אזכורו של לבן, אחי רבקה, בהגדה של פסח כמי שביקש לעקור את הכל. הביטוי המדויק 'מְשׁוּלַת שׁוֹשַׁנָּה' מופיע בקדושתא מאת ר' אלעזר הקליר 'אימתי בחיל כפור', הנאמרת בתפילת שחרית ביומו הראשון של חג הסוכות (מחזור סוכות, מהדורת ד' גולדשמידט וי' פרנקל, עמ' 98-107).
בשורה הראשונה של הבית השני מבין בתי התוספת ל'ויהי בחצי הלילה' מועלית על-פי המוזכר בפרקי רבי אליעזר הטרגדיה של רחל בת בנו של משותלח, ולגרסת אחד מכתבי היד רחל בת בנו של שותלח, ובעלה (פרקי ר' אליעזר, מהדורת היגר, פרק שבעה וארבעים).7 אשה זו היתה מעוברת, ובשעה שעמלה עם בעלה בהכנת הלבנים, יצא הוולד ממעיה ונתערבב בתוך החומר. צעקתה שנשמעה בשמים שימשה כגורם הראשוני למכת בכורות, שבעקבותיה יצאו ממצרים:
רחל בת בנו של משותלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר עם בעלה ויצא הולד מתוך מעיה ונתערב בתוך החומר ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד, ובאותה[!] הלילה ירד מיכאל המלאך והעלהו לפני כסא הכבוד, ואותו הלילה ירד הב"ה והכה בכורי מצרים.
יש להעיר כי שלא כמו הנזכר בקטע זה, הרי שבבבלי ראש השנה (דף י, ב – דף יא, א-ב) נמנים מאורעות שונים שהתרחשו בתשרי ובניסן, כאשר הן לדעת ר' אליעזר והן לדעת ר' יהושע בראש השנה 'בטלה עבודה מאבותינו במצרים', דהיינו שהשעבוד פסק למעלה ממחצית השנה קודם יציאת מצרים.
הביטוי 'רֵאשִׁית אוֹנִים' בהתייחסות לבכורות מצרים מוזכר בתהלים:
"וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּמִצְרָיִם רֵאשִׁית אוֹנִים בְּאָהֳלֵי חָם" (עא, נא). וכן מצינו כתוב דומה: "וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם" (קה, ל).
השורה השנייה של הבית השני מוסבת על בת פרעה שניצלה ממכת בכורות. דמות זו, שמשתה את משה מן היאור (שמות ב, א-י) זוהתה בתלמוד (מגילה, דף יג, א) עם "בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה" המוזכרת בדברי הימים א (ד, יח).
במקורות אחדים בספרות המדרשית מצינו שבתיה בת פרעה ראויה היתה למות במכת בכורות, אולם ניצלה הימנה. פסיקתא דרב כהנא (ויהי בחצי הלילה) הוא המקור הראשון שבו מובא רעיון זה:
ר' אבון בשם ר' יהודה בן פזי אמ' בתיה בת פרעה בכורה היתה, ובזכות מה היתה נצולת, בתפלתו של משה, דכתו'[ב] "טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה" (משלי לא, יח), "ליל" כתו', כד"א [=כמא דאת אמרת (כמו שאתה אומר)] "ליל שימורים הוא לה'" (שמות יב, מב).
ביסודו של קטע זה עומדת ההנחה שאף הבכורות הנקבות מתו במצרים, אלא שבתיה היא האשה היחידה שזכתה להינצל בזכות תפילתו של משה עליה. נערכת כאן גזרה שווה בין התיבה "ליל" שבמזמור 'אשת חיל' (משלי לא, י-לא) ובין המילה הראשונה בצירוף "ליל שימורים".
השורה על בתיה בת פרעה בבתי התוספת ל'ויהי בחצי הלילה' שעונה על מדרש זה ומשולבות בה התיבות "לא יכבה בלילה נרה", ובאורח מעניין הן כוללות בתוכן אף את הצורה "בלילה", שהיא או כדוגמתה הן המילים החותמות את שורות הקרובה מאת יניי.
נוסח מאוחר יותר של המדרש, מעובד ומורחב, שניכרים בו שינויים בתוכן בהשוואה לפסיקתא דרב כהנא, מצוי בשמות רבה (יח, ג, לד, ב), ובו הפסוק "טעמה כי טוב סחרה" (משלי לא, יח) משמש פתיחתא [=פתיחה] מעגלית, דהיינו הכתוב הפותח והחותם. וכך נאמר בחלק החותם את הדרשה:
הנקבות הבכורות אף הן מתות חוץ מבתיה בת פרעה שנמצא לה פרקליט טוב זה משה שנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב). לפיכך אמר שלמה "טעמה כי טוב סחרה" (משלי לא, יח).
תחילה נאמר שמכת בכורות חלה אף על הבכורות הנקבות. משתמע שבתיה ניצלה ממנה כי הצילה את משה, ובשעת מכת בכורות עמדה לה זכותה משכבר הימים. זכות זו עמדה לה לפי מקורות אחרים אף להיכנס לגן עדן בחייה.8
הן בפסיקתא דרב כהנא והן בשמות רבה בתיה מובאת כמקרה יוצא דופן של אשה מצרית שהיתה אמורה למות במכת בכורות, כמו שאר הבכורות הנקבות המצריות. במקורות מדרשיים אחדים נזכר שבתיה התגיירה,9 אולם במקורות בדבר הינצלותה ממכת בכורות היא נכללת דווקא עם הבכורות המצריות. לו היתה נמנית עם העם היהודי, הרי שלא היתה אמורה להיכלל בין אלה שסכנת מיתה ריחפה עליהן.
חשוב להעיר שבמהדורות השונות של מדרשי 'אשת חיל' נדרש על בתיה בת פרעה פסוק אחר מתוך מזמור 'אשת חיל':
"וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה" (משלי לא, טו).10
לעומת הגישה המובאת במדרשים על בתיה שהבכורות הנקבות המצריות מתו במכת בכורות, הרי שמדרשה המופיעה בשמות רבה (טו, יב, כח, א) עולה כי מתו רק הבכורות המצרִים הזכרים, ולפנינו אם כן, דעה מנוגדת. וכך נאמר:
"שה תמים זכר בן שנה" (שמות יב, ה)… "זכר" שהוא הורג כל בכוריהם של מצרים וחס על בכוריהם של ישראל.
בהקשר זה יש לציין כי מותם של הבכורות המצריים הוא נושאה של אחת השורות מתוך פיוטו של יניי: זֶרַע בְּכוֹרֵי פַּתְרוֹס מָחַצְתָּה בַחֲצִי לָיְלָה.11
אסתר היא דמות נוספת בעלת זיקה לליל פסח. לפי המוזכר במדרש פנים אחרים (נוסח ב, עמ' 74), בליל פסח, הלילה שבו נדדה שנת המלך, תכננה אסתר והכינה את הסעודה שערכה להמן שבעקבותיו נתלה:
כל בעלי שינה לא טעמו שינה כל אותו הלילה, אסתר היתה עסוקה בסעודתו של המן, מרדכי עסוק בשקו ובתעניתו, המן היה עסוק בקורתו… אמר הקב"ה למלאך שממונה על השינה בני בצרה והרשע הזה ישן על מטתו, לך ונדוד את שנתו.12
אזכורה של אסתר בסיום בתי התוספת עולה יפה עם הקרובה המקורית 'ויהי בחצי הלילה', שבו המאורע האחרון המובא הוא נדידת שנת המלך אחשורוש:
עוֹרַרְתָּה נִצְחָךְ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת מֶלֶךְ בַּלָּיְלָה.
הערות
1 ראו הרב מ"מ כשר, תורה שלמה, חלק שלישי, כרך ד', ירושלם תרח"ץ, עמ' 823. ועיינו עוד מחזור פסח, מהדורת י' פרנקל, ירושלים ה' תשנ"ג, עמ' 26.
2 מחזור פיוטי רבי יניי לתורה ולמועדים, מהדורת צ"מ רבינוביץ, כרך ראשון, תל-אביב תשמ"ה, עמ' 302-303.
3 עיינו א' קרליבך, 'בתים נוספים ל"מעוז צור ישועתי"', שנה בשנה, תש"ל, עמ' 270-274. וראו עוד י' לוין, 'נשים אורתודוקסיות בזמננו כמחברות תפילות לכלל ישראל', להיות אישה יהודייה ב (תשס"ג), עמ' 430.
4 ראו בפירוט מדרשי בתיה בת פרעה, עמ' 54.
5 ראו בהרחבה שם, עמ' 55.
6 ראו שם, עמ' 57.
7 השם שותלח מופיע בשושלת היוחסין של שבט אפרים (במדבר כו, לה-לו; דברי הימים א ז, כ-כא). וראו עוד מדרשי בתיה בת פרעה, עמ' 16.
8 ראו שם, עמ' 36-41.
9 ראו שם, עמ' 23-53.
10 ראו בהרחבה י' לוין, מדרשי אשת חיל, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, עמ' 111-114, 347-364.
11 על ניתוח המקורות בדבר הינצלותה של בתיה ממכת בכורות בהקשר לחיוב נשים בתענית בכורות ראו י' לוין, 'על מקור חיובן של נשים בתענית בכורות', קולך 92 (תשס"ה), עמ' 2-3.
12 י' לוין, 'סעודת אסתר', מועד טו (תשס"ה), עמ' 94-95.
רישום ביבליוגרפי:
זהו נוסח מעודכן קמעה של הפרק על בתי התוספת שהתפרסם בספר העשור של קולך. וזה מראה המקום הביבליוגרפי: י' לוין, 'ויהי בחצי הלילה: בתים על נשים כתוספת לפיוט', השמיעיני את קולך: עיונים במעגל השנה ובפרשות השבוע, ספר העשור ל'קולך', בעריכת ר' קרן, ירושלים תשס"ט, עמ' 228-232.
—–
© כל הזכויות שמורות ליעל לוין
