הסנה הבוער

ומה זכה משה וראה את האש?  באברהם בערה אש, ובמשה בערה אש.  תבוא אש ותתחבר אל אש.  מה בין זו לזו?  אש שבערה באברהם – תשוקה היתה בו למלא רצונו של אלקים.  אש שבערה במשה – תשוקה היתה בו להציל את עם ישראל. נאוה גרינפלד דנה בקווי הדמיון והשוני בין האש בה חזה אברהם אבינו בעקידת יצחק לבין אש הסנה הבוער.

וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל. (שמות ג, ב)

שנינו: אש הסנה, היא האש שהביא אברהם לעקידת יצחק. שנאמר: "הנה הָאֵש והעצים" (בראשית כב, ז) ונאמר: "והסנה בוער בָּאש". איזו אש? זו אשו של אברהם.

ומה היא אִשו של אברהם? זו אש הדבקות אשר נשאה אותו לעקוד את בנו. שנאמר: "האש והעצים". "העצים" עליהם נאמר – "ויבקע עצי עולה"; והאש – לא שמענו. אלא כך יש לאמר: זו אש הדבקות בה' אשר בכוחה הלך לשחוט את בנו.

ויש אומרים: מנין שאותה אש בערה באברהם ובסנה? שנאמר: "והאלקים נסה את אברהם" (בראשית כב א), ונאמר "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה" (שמות ג, ד). מאי מתוך הסנה? מתוך אותו נסיון – מתוך נסה.

ואיך התגלגלה האש מהר המוריה אל הר חורב? אמרו: המלאך אשר קרא לאברהם בהר המוריה, ועצר אותו משחיטת בנו, לא זז מאצל מזבח העקידה, עד שירדו יעקב ובניו למצרים. משירדו – הלך והתיצב בהר חורב בסנה, הוא ואשו של אברהם אשר שמר איתו.

והרי אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות? שתי שליחויות אין מלאך אחד עושה, אבל שליחות אחת עושה הוא. ומה היא אותה שליחות? לשמור על צאצאיו של אברהם אבינו ולקיים "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא, יב).

זהו שנאמר: "איננו אֻכַּל" – לא ירדה עליו על הסנה המאֲכלת. לא ירדה עליו על עם ישראל המאכלת. "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א, יב).

ומנין שזו היתה שליחותו של המלאך? שאחרי שקרא אל משה מיד סיים את שליחותו. מיד "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה" (שמות ג, ד) . משסיים המלאך את שליחותו, פנה אליו ה'.

רד"ו[1] שנה היה המלאך בסנה הבוער. יש האומרים כך, ויש האומרים כך. יש האומרים: רד"ו שנה היה, ולא ראו עוברי המדבר את האש עד שבא משה. ויש האומרים ודאי ראו.

יש האומרים לא ראו – מנין? וכי יעלה על דעתך שראו סנה בוער שנים ולא אֻכל ולא דיברו בו? אמור: ודאי שלא ראו. זהו שנאמר "וירא והנה" כשהסתכל משה – היה.

יש האומרים ראו. מנין? שנאמר "בלבת אש מתוך הַסנה" מהו "הסנה"? אותו הסנה הידוע והמדובר. זהו אשר נאמר "אָסֻרה נא ואראה מדוע"(שמות ג, ג). "מדוע" – נודע הדבר, אך סיבתו נסתרה.

ומה זכה משה וראה את האש? באברהם בערה אש, ובמשה בערה אש. תבוא אש ותתחבר אל אש. מה בין זו לזו? אש שבערה באברהם – תשוקה היתה בו למלא רצונו של אלקים. אש שבערה במשה – תשוקה היתה בו להציל את עם ישראל. אברהם אבינו הוליך את יצחק לעקידה. משה רבנו הרג את המצרי להחיות את ישראל. יבוא מי שנחוש לקיים את עם ישראל וימשיך במקום שנעצר בו נבחר ה' אבי האומה – "אל תשלח ידך אל הנער" (בראשית כב, יב). הדא הוא דכתיב: "מדוע". כאן נאמר "מדוע" (שמות ג, ג) וכאן נאמר "עתה ידעתי" (בראשית כב, יב) .

כאן נאמר "וידע אלקים" (שמות ב, כה) ולהלן נאמר: "מדוע" (שמות ג,ג). הלך משה, ובו אש יוקדת לחיי העם, לבקש תשובה – מהו ששומר על בני ישראל, ולמה לא נכחדו? מיד: "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה, ויאמר "אנכי אלקי אביך…" (שמות ג, ו) 'אביך' כתיב, ואין כתיב 'אבותיך', בזכות אש אברהם. שנאמר "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"(בראשית כב, יב). בזכות אותה ידיעה.

ויש אומרים: אברהם קרא להר בשם "ה' יִראֶה" (בראשית כב, יד). ומה כתיב כאן "וירא ה' כי סר לראות" (שמות ג,ד). ונאמר "ושמי ה' לא נודעתי להם"(שמות ו, ג). אז לא נודעתי. על כן: "ה' יִראה" – בעתיד. ידע אברהם כי יבוא היום והאש אשר נשאה אותו תתגלה ותִיגָאל. ראה אברהם ברוח הקודש את אִשּו נשאת אל הר ה' חורֵבה. ובהר חורב ה' יִראֶה את משה – האיש, אשר יבין את מהות האש, ויגאל ברחמים את בניו.

ותראה אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים (שמות ב,ב)

ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה (שמות ב ו)

ראתה בת לוי "כי טוב" בנה, כמוהו כבריאה, יש בו כח אלקי משפיע שפע אלקי. "כי טוב ה" קדושה יש בו, כבר בינקותו. צפנה אותו שלשה ירחים עד שהתהפך. צהלו קירות הבית לקראתו. אמרה: תיכף יזחל ויראוהו בעלי לשון. אמרה: "כי טוב הוא". נועד לגדולות. עתידו לפניו. הניחה אותו בתבה ביאור, במקום בו מסתובבת בת י-ה בת פרעה, והשליכה על ה' יהבה. "ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו" (שמות ב,ד). לא לשמור התיצבה, אלא לראות איך הוא נלקח אל עתידו בבית המלוכה.

פתחה בת פרעה המלך שגזר על מותם של ילדי העברים, את התבה. מתאימה התבה לגודלו של ילד. למידתו של תינוק שאיננו זוחל, ואיננו הולך. ובפנים – תינוק בן שלשה חדשים. ראתה את הילד. גודלו כילד. ראה התינוק אותה ופתח פיו לבכות. ראתה אותו פותח פיו לבכות כילד, אמרה: "מילדי העברים זה" (שמות ב,ו). ראוי הוא למוות. שמעה את קולו. והיה קולו קול נער – קולו קול אישי, עצמאי, בעל מהות מוגדרת, "כי טוב הוא", קולו מעיד על עתידו. קולו מעיד על רצונו. אין הוא ילד עברי. הוא נער. אמרה: גזירות רק על ילדים נגזרו "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" (שמות א, כג). סיכנה את חייה ולקחה אותו אליה לבן.

היו שלש הנשים האלה מסתכנות יחד בחשיפת הילד הנער הנעור לחיים, על שפת היאור, מכותרות בפמלית הנערות המלכותית. היו דנות בהנקת הילד, במצב זמני בו הוא מוזן על ידי אחרים, בצרכי הקיום וההישרדות שלו בשלב הזה של חייו. אמרה בת פרעה: "היליכי את הילד הזה והינקהו לי" (שמות ב,ט), לקחה אותו אמו "ותקח האשה הילד ותניקהו" (שמות ב, ט). "ויגדל הילד" בעודו ילד אצל אמו הדואגת לקיומו, הובא אל בת פרעה, אל עתידו, אל קולו שישמע. משנעשה לה לבן, נתנה לו בת י-ה את ה-ש-ם אשר ילך אתו מ-ש-ה. שמו של משה לא השתנה למרות כל גלגוליו. שם אברם השתנה, ושם שרי, ויעקב ויוסף ויהושע אבל שמו של משה אשר ניתן לו על ידי מצרית הוא שמו.

לא הילד קיבל את השם, אלא קיבלו "הוא" – "כי טוב" – ה"נער". כבר היתה בו יחודיות, וכבר היו בו מעשיו לעתיד, כאשר ניתן לו שמו.

[1] מנין רד"ו על פי חז"ל הוא 210 שנה שהיו ישראל במצרים. בפרשת מקץ בראשית מב ב אומר יעקב לבניו: "רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות". כותב רש"י: "ולא אמר לכו, רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים כמנין רד"ו".