כנגד ארבע נשים - מדרש נשי על חכמה ותלמידות חכמים
חוברת מדרשים ודברי התורה על חכמה ותלמידות חכמים לקראת הפסח, זמינה להורדה והדפסה.
14.9.2023 / אתר כיפה
מיכל קמפניינו אילי מנווה דניאל היא אמא לשבעה ילדים וסבתא לחמישה. במקצועה היא מורת דרך המתמחה בירושלים ומנהלת דיגיטל, ובמהלך מספר ימים בשנה – עיסוק נוסף מתווסף לחייה – תקיעת שופר. בשיחה עם "חדשות כיפה" היא מסבירה על התחביב הלא נפוץ שלה.
קמפניינו מתפללת בתפילת הנשים בנווה דניאל מזה 13 שנים, מתוכן 12 שנים שהיא תוקעת בשופר. "אנחנו לא מניין אלא קבוצת תפילה", היא מסבירה לכל מי שמרים גבה. "אנחנו לא אומרות דברים שבקדושה – בלי ברכו בלי חזרת הש"ץ, בלי קדושה וקדיש".
– למה החלטת לתקוע בשופר?
"סבא שלי היה בעל תוקע, אבא שלו לפניו ובנו אחריו, אני באה ממשפחה של אנשים עם סרעפת רחבה. למדתי לתקוע בגיל מאוד מאוד צעיר – לשחק בשופר. ניגנתי בכלי נשיפה בגיל העשרה, טרומבון וקלרינט, אז לנשום אני יודעת", היא אומרת, ומוסיפה כי כיום גם הבנות שלה יודעות לתקוע בעצמן, ומשתפת כי "אחרי כמה שנים של תקיעה בציבור קניתי שופר משלי".
"ההתנגדות פחתה עם השנים"
"ראש השנה הוא לא אותו דבר מאז שאני תוקעת לעצמי", היא מספרת כשאני מבקשת לשמוע על החוויה, "בסופו של דבר לפני שהוא יום דין הוא קודם כל יום תקיעה, התקיעה היא מרכז היום וככזה זו אחריות מאוד גדולה והתרגשות מאוד גדולה. ריכוז ושליחות של ציבור", אמרה, וסיפרה על הערך המוסף שיש לתקיעה בעיניה: "בראש השנה מגיעות בין 50 לשמונים נשים להתפלל איתנו. הרבה פעמים התקיעות שעושים אחרי התפילה בשביל נשים שלא שמעו הן לא חגיגיות, הן כדי לצאת לידי חובה. ואצלנו חגיגי, מרגש ורציני".
– יש מי שבא בטענות?
במענה לתהייה, האם יש מי שבא בטענות, היא מודה שההתנגדות קיימת, "כמו בכל דבר חדש. גם בתוך היישוב היו מי שלא תמכו במניין. אבל ההתנגדות פחתה עם השנים, כי כשאת עושה את הדבר הנכון יש לך את האמת שלך אז אנשים בסוף ישתכנעו. וזה מוכיח את עצמו".
– על מה את מסתמכת הלכתית?
"אנחנו מבררות אצלנו את הסוגיות ההלכתיות בכל פעם. נשים לא חייבות בתקיעת שופר, זו מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל בכל זאת בכל קהילות ישראל קיבלו על עצמן נשים לשמוע תקיעות שופר למרות שהן פטורות. כמו בכל מצווה שנשים פטורות, כיוון שהן לא חייבות בתקיעת שופר הן לא מוציאות את הציבור הכללי אלא את עצמן בלבד". עוד טענה מיכל, כי "אגב, המצווה היא השמיעה ולא התקיעה, לכן בשעת הדחק אישה יכולה להוציא גם את כלל הציבור", והסבירה כי יש הבדל בגישות בין ספרדים לאשכנזים.
מיכל הסבירה כי תקיעת נשים בשופר היא עדיין תופעה מצומצמת, וכי ישנן נשים אורתודוכסיות בודדות שנוהגות לתקוע. במניין שלה, יש אישה נוספת שתוקעת יחד איתה, אולם בקהילות אחרות – כמעט ולא קיים. "ממה שאני יודעת רוב תפילות הנשים לא מתקיימות בחגים. אני יודעת שיש מדרשות בהן מתקיימות תפילות ואז אחרי שחרית יש תקיעת שופר של חודש אלול ויש בנות שתוקעות, אך זו לא תקיעה שיש בה מצווה, אלא לעורר את הלב".
