31.5.2023 / מקור ראשון
אין קלישאה שחוקה יותר ושגויה יותר מאשר "ההיסטוריה חוזרת", אך לא פעם קורה שהמציאות העכשווית מוסרת לנו כעין "דרישת שלום" מהעבר. כאשר נושא, רעיון, אישיות או אירוע מהעבר מרימים ראש בהווית חיינו, ומזכירים לנו שההיסטוריה אמנם לעולם אינה משחזרת את עצמה, אך על אף זאת "אין כל חדש תחת השמש". אירוע כזה מתרחש ממש בעיצומם של הימים הללו, סביב בחירת "מועמד הציונות הדתית" לכהונת הרב הראשי לישראל. היום פורסמה רשימת 40 הרבנים החברים בוועדה לבחירת מועמד הציונות הדתית לרב הראשי, וכולם, לא מפתיע, רבנים.
אולם אם בעבר קיומה של ועדה כזו היה יכול להיתפס כמהלך טבעי, כיום הדברים נראים מעט אחרת. הראשונה שהניפה את נס המרד היתה יפעת סלע, יו"ר תנועת האישה הדתית אמונה, שביקשה במכתב ששלחה ליו"ר הרב יעקב אריאל, ולשר בצלאל סמוטריץ', לצרף נשים לוועדה. בארגון 'קולך' אף הוסיפו והציעו לשניים שורת נשים מתאימות לצירוף לוועדה. בהן: הרבנית מיכל טיקוסצינסקי, הרבנית מלכה פיוטרקובסקי, הרבנית רחל קרן, הרבנית דבורה עברון, הרבנית מלכה בינה, הרבנית חנה הנקין, הרבנית אושרה קורן, הרבנית רחלי פרנקל, הרבנית אסתי ליכטנשטיין רוזנברג והרבנית תמר ביטון. אולם, הרב אריאל דחה את הפניה, בטענה שמדובר בוועדה רבנית, ועל כן אין מקום לשילוב שכזה.
אומנם, הוועדה בראשה עומד הרב אריאל איננה הגוף הבוחר, וכל שניתן לה הוא הסמכות לבחור "מועמד", אולם קשה שלא לראות פה הדים לאותה מחלוקת עתיקה. האם כחלוף מאה שנה יש מקום לחשיבה מחדש אודות הסוגיה, והאם אולי במצב הנוכחי גם בוועדת רבנים צריך להימצא מקום גם לרבניות? דומה שהשאלות הללו תמשכנה לנסר בחלל גם לאחר הבחירות הקרובות לרבנות הראשית, ואולי בשנים הבאות נראה גם לראשונה ניצנים של חשיבה מחדש.
