בזכות נשים צדקניות - נשים ומשכן ועגל

יפה רוזנבלום על פרשת כי תישא

 

לכאורה, פרשת כי תישא היא המשך ישיר של פרשת יתרו. אך בין 2  הפרשיות צצו פתאום 3 פרשיות שתיים מתוכן - תרומה, תצווה, עוסקות בבניין המשכן. יש מחלוקת על הקמת המשכן, האם לפני מתן תורה, או לאחריה;  לשם שינוי. אדבר על נשים: מחד אי שיתוף הנשים במעשה העגל. ומאידך, על  פעילות הנשים בבניין המשכן.  מתבסס על הפשט הכתוב, חז"ל ומדרשים.

במסכת סנהדרין; ,(מנחה-מעריב)נכנס ר"ע:  לבית המדרש וראה ייאוש גדול וזרק בקול רם לחלל בית המדרש:   "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים"; 

דמיינו, איך אז, עם השפעת התרבות ההלניסטית; מה עושה הצהרה כזאת, עושה לגברים בבית  המדרש? מה הייתה הסיבה והמטרה של ר"ע? 

א. ערך השוואה בין הגלויות: גלות מצרים, עבודת הפרך, עבדות, גזירות השמדת העם מחד, ומאידך, פעולתן וגדולתן של הנשים שידעו להתמודד עם המצב הקשה של אז;  לעומת, הגברים הנוכחים; נכון,  החורבן!. בית המקדש חרב. קשיים כלכליים, גזירות אדריאנוס. איסור לימוד תורה. אז מה יש לעשות? בואו  נראה איך נשים לא מתייאשות!!!

ב. ר"ע מתחיל : בחשיבות עשייתן ותרומתן של הנשים בספר שמות בכלל ובפרשתנו בפרט.  עת לעשות לה' ואיך ממצוקה למדו הנשים, להתעלות ולהיבנות ולהציל את עם ישראל!

ומה הייתה תרומתן:  החל ממרים הנביאה, הדאגה למשה, הטפת המוסר לאביה, שירת הים, יוכבד, המיילדות, בת פרעה.  כל הנשים הנזכרות:  "שעקפו את הפתרון הסופי  של פרעה". ( ובסוף ספר שמות, אף בנות צלופחד.)  מידע יוצא דופן עם הדגשה רבה על פעילותן המבורכת של נשים כל אחת על פי דרכה, דרגתה,  אפשרויותיה וחכמתה הנשית והיצירתית.

ג. בפרשתנו:  איך הנשים - מתמודדות עם עגל הזהב

{שמות פרק לב (א} צ וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לו.  (ב) אהרן אומר אֲלֵיהֶם :פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְ שֵׁ י כֶ ם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:

הפרשנים בלי יוצא מן הכלל: (פרק לב פסוק ב)  (ב) אמר אהרן : באזני נשיכם - "הנשים חומדות את תכשיטיהן, ולא בנקל יעלה בידי הגברים להביאן לוותר על עדייהן, ועיכוב זה עשוי להיות לטובה חשב וקיווה אהרן.

ואז. "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באוזניהם", ולא נאמר – 'באוזני נשיהם' כהוראת אהרון, (ג) כי סרבו הנשים לתת תכשיטיהן לבעליהן ומִיד פרקו הגברים את  נִזמי  הזהב אשר באוזניהם. והביאו לאהרן:

ד.  (ד)  וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:וֹ: (בסנהדרין (דף ס"ג) מדרש תנחומא) מדגישים את שבחי הנשים: כי במעשה האיום והנורא של עשיית העגל, שכמעט כל עם ישראל נגרר אחריו, לא לקחו הנשים כל חלק. לא השתתפו באותה תועבה שהייתה מעשה הגברים בלבד. ויאמרו אלה אלהיך ישראל.. ומוסיפים חז"ל: " קשה איך יאמן הטיפשות והבערות לדור הזה, כי רבים ונכבדים לומר: "אלה אלהיך ישראל אשר העלוך" וכי שוטים היו, שלא היו יודעים שעגל זה שנוצר היום לא העלה אותם מצרים"? פרופ' אברהם גרוסמן, רש"י, 'חסידות ומורדות', בגניזת קהיר גם במסעי הצלב.

במדרש  ב"קוהלת" רבה, פרשו את הפסוק הידוע" ואשה בכל אלה לא מצאתי" (ז-כח) "בכל אלה", הוי אומר בין כל אותם גברים שהכריזו כנגד העגל "אלה" אלוהיך ישראל" (שמות לב-ד)

ה.  נמשיך בפעילות החשובה של הנשים בפרשיות שמות ועוד, בזמנים של קשיים:  בפרשיות של הקמת המשכן: (שמות פרק לה פסוק ה) (ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר:  קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיקֹוָק כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: ומכאן;  פירוט מפורט של כל התרומות, הפעם למשכן, ובכל פסוק, ופסוק מציינים במפורש: ויביאו האנשים...על הנשים.  

  • · (כב) אם מזכירים מציינים ומדגשים את נשים, ז"א שיש דברים בגו.  כי בדרך כלל הנשים אינן  נמנות וכמעט אינן מוזכרות בתורה. והנשים לא רק שתרמו : אלא, גם עבדו, רקמו וטוו. 
  • · (שמות פרק לה :(כה)צ- יש פירוט מפורט על כמויות הזהב, הכסף, הנחושת וכל הבדים ועבודת הרקמה:ְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: (כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים:

(כט) כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה  ההתנדבות הייתה כ"כ גדולה( לו שמות פרק לו (ה)  עד שבצלאל ואהליאב: צ"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָהּ: (ו) וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְ אִ שָּׁ ה  אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא":

בין השאר, יש פירוט מיוחד, לכל הכלים העשויים מנחושת:  קרנות המזבח, כלי המזבח, מזרקות, מזלגות, מחתות, רשתות,  עמודים, אדנים וחישוקים. כולם מנחושת. שהביאו הגברים והנשים גם יחד. 

ו. מלבד כיור הנחושת? פסוק ח: וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":  צריך הסבר - מהן המראות הצובאות? ולמה צבאו הנשים פתח אוהל מועד.

 חזרנו לדרשה של רבי עקיבא. (סנהדרין, ילקוט שמעוני, וגם בתהלים פרק ס"ח, סימן תשצ"ה). אמר ר"ע "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים"  כי בשעות הקשות של עבודת הפרך היו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין המשפתים. והתעברו...וכשנגלה הקב"ה על הים הם {התינוקות שנולדו} הכירוהו תחלה שנאמר: זה  אלי ואנוהו" בשירת הים. כלומר, כל הנס, בזכות הנשים הצדקניות: ששכנעו את הגברים, יוזמתה של מרים:  שאמרה לאביה: שפרעה גזר רק על הבנים ואתה גזרת גם על הבנות.

  • · בסנהדרין רש"י מסביר: " על מסירותן של הנשים להמשכיות העם היהודי "בנות ישראל היו בידן מראות [העשויות מנחושת] שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן,   והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אמר לו הקב"ה: קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאווה ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם, שנאמר תחת התפוח עוררתיך, וזהו שנאמר במראות הצובאות. שנעשה הכיור מהם.
  • · רש"י ועוד: וצבאו על אוהל מועד: מכיוון שמשה סירב להן, הלכו לאוהל מועד ועמדו שם והתפללו, עד שפנה משה לקב"ה.., עוד לפני הקמת המשכן... מראות צובאות על שום מה: כי הקימו צבאות רבים לעם ישראל. והמדרש מספר שהילדים האלו גודלו ע"י המלאכים, והם שאמרו בשירת הים זה אלי ואנווהו.

על דעת חז"ל מקריאה בפשט בתורה, ברור שהנשים לא השתתפו ולא תרמו לעגל הזהב,  (ולכן, לא היו במתי מדבר) אך הרבו לעשות למשכן. ובעיקר כיור הנחושת שהוא החפץ היחידי שנתרם אך ורק ע"י נשים בלעדית ועל אף ההתנגדות של משה. התערב הקב"ה ואישר.

נמצא שבזכותן של הנשים הצדקניות, משה רבנו נולד. .זכה לכל המעלות המעולות שספג מהם בשנות חינוכו, ואח"כ יישם אותם הלכה למעשה, דבר אשר גרם לו להיבחר כשליח ה´ לגאול את עם ישראל ממצרים.